קרן אור

בדיוק היום נכנסתי לאחר שלא ביקרתי די הרבה זמן וראיתי את הודעתך.תודה רבה יקרה על הדאגה וההתעניינות.האמת היא שהיתה לי תקופה די לחוצה-גם עם כל החופש של הילדים וגם עם כניסתם למסגרות החדשות(בי"ס),ובין השאר מצבי הגופני ידע עליות וירידות.צר לי שלא נכנסתי לכאן כדי לעדכן,אבל לא ממש הייתי מחוברת.
מה שלומך את??איך עוברים עלייך הימים והאם את מרגישה כבר בשינוי בעוצמת החרדות מאז התחלת הטיפול התרופתי??
החג בפתח-האם יש תכנונים לגביו??היכן לחגוג??אשמח לשמוע יותר על מה שעובר עלייך.

נשיקות יקרה,
קרן אור.

מה שלומך יקרה?
קודם כל אני רגועה לראות שהכל בסדר איתך.. את האמת שדי נלחצתי..
אני שמחה לשמוע גם שאת מתפקדת.. האם החלמת כבר ממחלתך? או שאת עדיין בטיפולים?
את עובדת כרגע?

אני עדיין בטיפול דיאטני-פסיכולוגי, הפרעת האכילה שלי דועכת ודועכת מיום ליום...התקדמתי המון מהבחינה הזו, אני מרגישה ממש קרובה להחלמה. :]
מבחינת החרדות- אין עדיין שיפור לצערי. העלו לי את המינון התרופתי לצורך שיפור המצב הנפשי ורמת החרדה הגבוהה שאני חיה בה כרגע.
אני מקווה שזה יעזור.. אני מרגישה שאני נוטלת את התרופות הללו סתם למען האמת..נמאס לי לקוות שהן ישפיעו ובסוף להתברר שלא..
עבר יותר מחודש ואין להם שום השפעה. אני מקווה שהמינון הנוכחי יעשה את השפעתו ויצליח במעט להרגיע אותי.

בעוד שבוע-שבועים בערך אני אמורה להתחיל את תהליך הייעוץ הלימודי שלי לקראת שנה הבאה. אני נורא חוששת, אני לא מרגישה הכי חזקה כרגע להתחיל בזה..אין לי את האנרגיות הדרושות. העניין הוא שהפסיכו' התעסוקתית שלי הציעה שדווקא כן כדאי ושניבנה לזה לאט לאט..אני עדיין לא יודעת אם זה יהיה הדבר הנכון בעבורי כרגע לעשות..


אשמח לשמוע מה קורה איתך בינתיים..
אוהבת מאד,
שנה טובה וחג שמח יקירתי!!!

את מספרת על דברים כ"כ חשובים ומשמעותיים אותם את עוברת ועושה ולי ברור שכל עניין הלימודים,עד כמה שהוא בודאי קשה(כמתחייב מכל שינוי כזה או אחר),ממש קטן עלייך !
אני מציעה לך להתחיל,לגשש את דרכך,לנסות.מה יכול להיות בעצם??ממה את מפחדת??הרי תמיד תוכלי להחליט לשנות,להאט??הרי שום דבר לא ממש רודף אחרינו,וגם אם יתברר לך בדיעבד שזה היה מוקדם יותר ממה שאת נכונה לו כעת,תמיד אפשר להפסיק ולחכות מעט ואז לנסות שוב.אבל לטעמי כן חשוב לנסות,לא לשלול דברים על הסף,כי ברוב המקרים מגלים שהפחד שלנו מפני העתיד וממה שיהיה גדול יותר ממה שקורה במציאות.
אותו הדבר לגביי עניין השימוש בתרופות-אני לא רואה סיבה למה שזה לא יעזור(הרי בעבר השתמשת וזה מאוד הקל עלייך,למיטב זכרוני),רק שלעיתים צריך להתאזר בסבלנות,לפעמים צריך גם לשנות את המינון מהמינון ההתחלתי או להחליף לתרופה אחרת,ממשפ' תרופות שונה,וזה הרבה עניין של ניסוי וטעייה.אין כאן מדע מדויק.צריך לנסות עד שמוצאים את התרופה המתאימה.ואני יודעת שזה קשה,אך תזכרי תמיד שזה רק עניין של זמן ובסוף תמצא התרופה המתאימה.
אני גם שמחה על שאת משלבת את זה עם טיפול פסיכותרפי,כי כדורים יכולים להקל,אבל התהליך והשינוי האמיתי נעשים בתהליך הטיפולי.
לגביי-תודה על ההתעניינות והמחשבה,שוב.לא הייתי במיטבי מבחינה בריאותית בתקופה האחרונה,אבל מדובר רק בנזקים נילווים,אני בבדיקות ובטיפול שונה ומתחילה להרגיש שמצאתי את הדרך.וכן,אני עובדת לפרקים,בהתאם למצבי.

מאחלת לך חג שמח ושנה טובה,המשכי לעדכן ולשתף,
שלך,
קרן אור.

אני מתמוטטת..
היה לי חג שחור..
לא הייתי בארוחת החג, הייתי סגורה בחדר משום שהייתי עסוקה בהתקף החרדה שתקף אותי, בבכי שלא נעצר, בלב שלי שדפק בעוצמה כ"כ גבוהה, ברעידות שלי, בדיכאון שלי..
ככה עבר עלי החג..בדמעות.. בהתקפים.. המצב מחמיר..
ואתמול- אפילו יותר גרוע הרגשתי..רציתי לפנות כבר לבית חולים כי הרגשתי שאני ממש בהתמוטטות עצבים..ישבתי שעות על גבי שעות ובכיתי.. פניתי אתמול בלילה לפסיכיאטר פרטי והוא הגדיל לי את מינון התרופות שאני לוקחת..
המחשבות השליליות שלי מתעצמות אני מרגישה אותן בולעות אותי.. כ"כ בקלות.. כמו טרף קל. אין לי כוחות יותר להילחם בהן הן כ"כ עוצמתיות ומאיימות.. כבר חלפו בי מחשבות מפחידות..
יום ראשון בבוקר אפנה לפסיכיאטרית המטפלת שלי באופן דחוף- אין לי מושג איך אלך לעבודה במצב כזה, אין לי מושג איך אפשר בכלל לחשוב על לימודים כשאני מרגישה בצורה הזו.. אני מרגישה שהזוגיות החדשה שלי מתפוררת כבר..ובן זוגי שכל הזמן רואה אותי במצב הזה ואין לי מושג אפילו מה הוא חושב על זה..הוא לא יודע איך "לאכול" את זה וממה זה נובע..
נמאס לי..
כבר אמרתי לו שאולי כדאי שיעזוב וישאיר אותי לבד להתמודד עם הכל.


אני כבויה..
אני לא נושמת ואין לי אוויר..
מרגישה רק את נשימותיה של מפלצת החרדה נושפות בעורפי..

צר לי לשמוע על עוד התקף חרדה,אני מתארת לעצמי כמה זה ודאי מבהיל.
אבל יקרה,חשוב לי דווקא עכשיו להזכיר לך שיש מוצא,שהיו לך תקופות טובות יותר בהם הצלחת לראות ולחוות דברים אחרים,שההתקף הזה,כמה שהוא קשה וכמה שודאי את לא מצליחה כרגע לראות מעבר אליו,טיבו לחלוף.אבל מה שישאר אלו הם המאמצים והעבודה הקשה שעשית,שבכ"ז איפשרו לך היום להיות במקום אחר,טוב יותר.הרי לפני שנה בכלל לא האמנת ויכולת לחשוב על אופציה אפשרית של עבודה ולימודים,וראי היום כמה זה הפך להיות חלק מחייך.
ההתקף הזה לא יצליח לגמד ולמחוק את כל הדברים האחרים,הטובים בחייך.
ויש לאן לשאוף.אפשר לחיות עם התקפי חרדה ולצמצם את תדירותם.יכול להיות שאת כרגע בקו התפר,עד שימצאו את התרופה שכן מתאימה ועובדת עלייך.אבל אני יכולה להבטיח לך שברגע שזה יקרה,וזה יקרה,את תרגישי ותהיי במקום אחר עם עצמך וחייך.
רק עוד נשימה עמוקה...

אשמח לשמוע איך היה לך היום בפגישה עם הפסיכיאטרית..
ממתינה לעדכון ועד אז שולחת אלייך חיבוק גדול ועוטף.
איתך,
קרן אור.

מה שלומך??
בסופו של דבר לא נפגשתי עם הפסיכיאטרית אתמול משום שהיא כרגע נמצאת בחופשת מחלה.
אני ממשיכה ליטול את הויאפקס עם הרסיטל ולקחת את המינון החדש שנתן לי הפסיכיאטר הפרטי. אני מקווה שזה יעזור.
מה שכן קראתי באתר האינטרנט ששילוב של ויאפקס עם רסיטל עלול להיות מאד מסוכן!! בשל תסמונת שנקראת- "תסמונת סירוטונין" שזה בעצם סוג של הרעלה/עודף סרוטונין ושיש לכך תופעות לוואי חמורות!! הפסיכיא' שלי לא אמרה לי כלום לגבי זה אך אני עדיין חוששת מזה, לאחר שקראתי על זה אתמול בערב.

אני אמורה להתחיל כבר את הליך הייעוץ הלימודי בשבועות הקרובים.. לומר לך את האמת, אני לא חושבת שאני אי פעם אהיה מסוגלת לחזור למסגרת כ"כ תובענית של לימודים כמו שהיה לי בעבר בבית הספר. בטח ובטח שלא כרגע כשאני כ"כ חלשה ורוצה רק את השקט והחופש שלי. לא חושבת שלימודים כאלה יתאימו לבעיות הנפשיות שלי..זה ידרוש ממני המון כוח ועוצמה ולעמוד בתנאי לחץ ואני חוששת שאולי לא אצליח להחזיק מעמד בכזו מסגרת.


מה איתך? איך עוברים עליך הימים??

לגבר מה שמכונה "משבר סרוטונין",היא אינטרקציה מוכרת,אך יחד עם זאת,פעמים רבות הצירוף התרופתי הנ"ל מאושר לשימוש,בהנחה שהפסיכיאטרית שלך מסונכרנת לגביי כל התרופות שאת לוקחת.בכול מקרה,נשמע שאת מאוד מפוחדת וחוששת ממה שקראת ואני מציעה לך לשתף אותה בחששות שלך ולשמוע מה יש לה להגיד.הרבה פעמים זה מרגיע.
לגביי הייעוץ הלימודי-אני יכולה להבין את התחושות שזה מעורר,אך יחד עם זאת,זה רק ייעוץ למה ללמוד ולא הלימודים עצמם.אם ארת מרגישה בשלב זה שהלימודים יהיו מעמסה נפשית(שאולי גרמה גם לרגרסיה ולהתקפת חרדה שלך) ,דחי אותם כרגע,זה יחכה לזמן מתאים יותר,כשתרגישי יציבה ומחוזקת יותר.

בכול מקרה,אני כאן ואת מוזמנת להמשיך לשתף.
שלך,
קרן אור.