שלום לכולכן

מכירה את התחושה שהימים עוברים להם,ואנחנו מתפקדות כמו רובוט,אפילו התחושות נעשות מעומעמות,מן תחושה כזאת שבעצם אני מסתכלת מלמעלה והגוף שזז הוא לא שלי בכלל...חייתי בסרט הזה,כדי להגיד לך שהיום אני מבינה שה"חוסר תחושה" היא מנגנון הגנה שלנו,לאחר שהכאב נעשה בלתי נסבל.התחושה היא שאפילו לחוש את לא מצליחה נכון??
ואת יודעת מה אגיד לך עכשיו ואת ההמשך,והוא שאם את רוצה לחוש,אם את רוצה שליטה אמיתית על חייך,תני לרגשות הללו לעלות,וטפלי בהם,כי הם הגרעין,הליבה של מה שאנחנו מנסות לקבור עמוק,וללא הצלחה.
אל תכסי טיפול שורש בסתימה ותניחי שזה יפתור את הבעיה,גי "המוגלה" ממשיכה להסתתר למטה...
נשיקות,
קרן אור

את באמת משהו מיוחד... רגישות שכל כך אופינית לנו "החולות" (או החולות לשעבר) חבל שלא כל העולם ככה..

ואני כאן כדי להקשיב אם משהו "מהמעומעמות" האלו עולה.
ערב נעים,
קרן אור