היי

פעם ראשונה שמדברת על הבעיה שלי בפורום.
אני בולימית מגיל 16.
היו שנים שהייתי מקיאה כל יום, כמה פעמים ביום.
בשנים האחרונות.. מה שקורה זה שיש לי תקופות שהתאבון שלי פוחת משמעותית. ואני מרזה ומרגישה טוב עם זה. וכשהתאבון חוזר פוחדת להעלות את המשקל בחזרה. ומתפתה להקיא...

מודעת לזה שההקאות משרתות עוד דברים חוץ מהמטרה של לשמור על המשקל..
יש נפילת מתח אחריהם. הרגשה שנפטרת מכמות גדולה של חרדה.. וההקאה עצמה. יש בה משהו חזק שמבטא משהו שקשה לנסח במילים. כאב וכעס ותסכול...
גם אצלכם בחיים יש אנשים שאתם זקוקים להם אבל ההרגשה איתם היא של אכזבה וריקנות... אז מצד שני רוצים לדחות אותם מהחיים שלכם. ואולי לדחות את הרגשות שלכם כלפיהם שנראים לכם כפויי טובה ורעים. בלבול.

רציתי לשאול אם מוכרת למישהו ההפכפכות הזאת בתאבון כל כמה זמן. ואיך מתמודדים עם הפחד לעלות במשקל. זה סוג של נחמה..משהו שאני מתמקדת בו ועוזר לי לשכוח דברים אחרים שמפריעים וקשה לוותר על זה.