עשיתי שינוי

אבל אחרי הביס הראשון בלחם
בא לי להקיא על עצמי
אני מרגיש מדוכא
אני לא חושב שזו בעיה פסיכולוגית
אני חושב שנכנס בי משהו טוב שהוא גם יכול להיות רע
מבחינת החיים הכול עכשיו מסתדר לי יותר טוב
בעבר המורה שלי היתה באה לשבת לידי לעזור לי אם החומר בשיעור והייתי מתעצבן ויוצא מהכיתה והיא לא הבינה למה וזה היה בגלל שהייתי חסר ביטחון שהיא תראה את השומן שלי וכולי הרגשתי בושה
היום זה אחרת
עדיין יש בי את הקטע
לא לצאת כי אני לא חושב שאני נראה מספיק טוב ..
וגם בארוחות משפחתיות אצל דודים אני יושב ולא נוגע בכלום
אני לא מסוגל לגעת באוכל הזה
המחשבה שאני יאכל משהו שגרם לי להיות בן אדם שמן שחשב שאולי עדיף למות ויהיה יותר טוב
הורגת אותי
אני לא חושב על הדברים האלה וכמובן אין לי בעיות נפשיות וכל זה .. אבל זה קשה לי עדיין להסתכל או לראות או לאכול את הדברים האלה ..
הייתי רוצה לפרסם תמונה שלי פה אבל אני לא חושב שזה הזמן המתאים כרגע יש לי לפחות עוד חודש וחצי חודשיים
סליחה על החפירה..

קודם כל אני מאד מזדהה איתך בגלל שכל התקופה היפה שהיא בגילי 12-15 הייתי שמנה בטרוף יותר מימך ממה שהייתה..
גם אני חשבתי שזה לא פסיכולוגי פשוט לא אוכלת דברים משמינים .. שנאיתי את זה ממש .. וגם כשאני ואימא ערכנו קניות הייתי מתעצבנת כשהיא רצתה לקנות דברים שלא מתאימים לדיאטה שלי ..
אבל לצערי הרב הגעתי לאנורקסיה .. אכלתי 500 קלוריות ביום השתמשתי במשלשלים הייתי בתת תזונה חמורה .. הגעתי לתת משקל .. ממעמדך את חושב תת משקל? כיף לך אבל לא סבלתי .. סחרחורות נשירת שיער אין כח לזוז התעלפויות הפסקת מחזור לפרט עוד ..? עכשיו שמנתי ותודה לאל הכל בסדר הכל חזר לשיגרתו אבל לא כדי לך להמשיך ככה ...תוכאל 1500 קלוריות ליום ותתאמן והכי טוב ללכת לתזונאית ..
וכן תשלב דברים אהובים עלייך .. לא נירא לי כמה שאני ינסה להסביר לך אתה תבין את חומרת המצב .. לפני שתפגע בעצמך בצורה חמורה תשתף את היועצת את משפחתך חברייך הקרובים ותמצא עזרה לצאת לבד מיזה זה קשה אני לעומת זאת הצלחתי לבד אבל בקושי רב מאד.. לכן אני לא מעוניינת שאחרים יעברו את מה שאני עברתי לכן פנייה לעזרה היא הדבר הכי טוב שיכול להיות .. ואל תתביש בעצמך .. מה שאתה משדר לאחרים ככה הם מעריכים אותך מניסיון .. אף אחד לא שווה אותך בעצם תזכור אתזה תמיד

אתה מתאר מעבר מקיצוניות אחת לשניה-ממצב של השמנת יתר אתה כופה על עצמך משטר קפדני של אכילה וסיגוף.ההגדרה לא ממש משנה,מה שאצלי עולה מקריאת דבריים הוא המצוקה הגדולה שעולה מהם,ההגדרה שלך את עצמך ואת החיים לפי מה שמראה מחוג המשקל.
אני מכירה הרבה אנשים שהיו בעודף משקל ובלי ששמו לב כשחשבו שהם בשליטה מצאו את עצמם עם הפרעת אכילה קשה.
אני מקווה שזה ברור לך שהמראה שלך או אם ירדת\עלית קילוגרם לא אמור להכתיב את יומך ואת מה שאתה חש כלפיי עצמך.ואני רוצה לשתף אותך שהחיים לא הופכים להיות טובים יותר ככול שיורדים במשקל.הדיכאון,הרגשות הקשים שאתה מתאר ,לא נעלמים עם הקילוגרמים(ברוב המקרים זה דוקא עובד הפוך,כי אתה מגיע למשקל היעד שקבעת לעצמך ואז אתה מגלה שבעצם מבפנים נשארת אותו בן אדם ושום דבר לא ממש השתנה,התרמית מתגלה אז במלוא תפארתה והמחשבה הבאה היא על עוד ירידה במשקל שאולי היא תספק,אבל גם היא לא ממש מרצה,וכך זה הופך להיות אובססיה והדכאון רק מחמיר).
עצתי לך היא לפנות לטיפול נפשי (ולברר מה נמצא בבסיס הרגשות האלו שמוגדרים סביב המשקל) וכן לייעוץ תזונתי(לצורך איזון תפריטתך באופן כזה שלא תעלה במשקל כפי שאתה חושש ומתוך הבנה שאי אפשר לקיים את התפקודים הביולוגיים לאורך זמן עם סך קלוריות נמוך כ"כ כפי שאתה חיי עליו).

הפנייה שלך דווקא לפורום ה"א דוקא מראה שאתה יודע שקיימת בעיה,וזה הצעד הראשון.
הצעד השני הוא למנף את זה לכדי עזרה .
אם תרצה שאכוון אותך לטיפול מתאים באיזור מגורייך,אל תהסס לפנות.

קרן אור.