מחסום פסיכולוגי,צריך עזרה דחופה

שלום יוגב,

ראשית האם חברתך מגיבה כך גם לאכילת בשר בקר ( 'שגם היה חי קודם')כפייתי ?
התגובה של חברתך לאכילת העוף היא תגובה רגשית חזקה . השערה אפשרית היא קושי חזק שלה סביב תוקפנות ( היא מגיבה לכך שבאופן עקיף היא 'הרגה' את העוף).
היא מענישה את עצמה דרך כך שאינה אוכלת ( ובכך פוגעת בחייה).
השאלה היא עד כמה התפקוד שלה נפגע עקב כך, האם קיימים אזורים בעייתיים נוספים בחייה (לאו דווקא קשורים לאוכל) .
במידה וזה מציק לה או פוגע בתזונה שלה (ירידה במשקל, אינה אוכלת מאוזן )
הייתי ממליצה לפנות ליעוץ פסיכולוגי שיעזור לה 'להשתחרר' מהקונפליקט סביב אכילת העוף.

בהצלחה,

אתה מוזמן לעדכן,

אז זהו שמשום מה לא,רק עוף גורר לה תחושה שכזו,ולאו דווקא בגלל התחושה שהיא הרגה אותו מאחר ושניצלים אין לה בעיה לאכול,אך עוף בצורתו הטבעית (רגל,חזה) גורמים לה לתחושה כי יש לה "גופה" בצלחת..זה גורר תגובה יומית שמלווה בחוסר תאבון..
יש דרך לפתור זאת ללא פנייה למומחים?
אולי ע"י דברים שאני אוכל להגיד לה כדי שימנעו ממנה מחשבות אלו..
אשמח לעזרה

תודה,
יוגב

הדרך היחידה שעולה על דעתי היא המנעות מאכילת עוף בצורתו הטבעית.
אבל, אם מזובר בעינין יומיומי שמעסיק אותה וגורם לה להימנע מאכילת מזון אני לא רואה מנוס מפניה לקבלת עזרה מקצועית. כיוון שברור שהבעיה היא לא העוף אלא מה שהיא מייחסת לו.
השאלה היא האם העוף הוא רק סמפטום למכלול רחב יותר של בעיות וקשיים שלה. האם קיימים אזורים נוספים בחייה, מלבד האוכל, איתם היא מתקשה.

אשמח אם תעדכן

זה לא משפיע על חייה היומיומיים רק על אכילת עוף בצורתו הטבעית,ואם היא מנסה בכל זאת אז במשך היום מתקשה בהמשך אכילה סדירה,אין איזה תרגולים או משהו שאפשר כדי לשנות את זה? היא מודעת לבעיה הזו ויודעת שזה פסיכולוגי נטו

צר לי, אך מעבר למה שכתבתי בהודעות הקודמות, אין לי הצעה נוספת.