בוקר טוב, בנות!!

טוב אני כבר אחרי ההלוויה,היה מאוד עצוב,אבל זה טיבו של עולם,והיא נגאלה מייסוריה.
עליי הוטל לקרוא לה הספד,ונפרדתי ממנה.
לא קל,אבל צריך להמשיך.
כואב לי הראש מאוד,עדיין,מקווה לטוב.
שלך,
קרן אור

משתתפת איתך בכאבך ומחבקת אותך.
ואכן זה טיבו של עולם והכי חשוב שהיא איננה סובלת עוד.
היי חזקה והלוואי ותצליחי לישון היטב הלילה.
נשיקות!
בלונדי.

לקבל את המוות כחלק מהחיים...אני מאוד מתקשה בכך, ולעיתים המשפט נשמע לי קלישאתי אבל הוא מציאותי ונכון. המוות הוא כנראה באמת חלק מהחיים.
כמה עצוב וקשה לקבל את זה, כמו שאמרתי אני לא ממש מצליחה להרגיש את זה אלא רק להבין...
תהיי חזקה קרן אור יקרה!

אני מקווה שלעולם לא תצטרכי להרגיש את זה!
אני כאמור התמודדתי עם זה כמה פעמים בחיים,פעם מתוכם היתה אובדן חברת נפש שנפטרה מנזקי ה"א..ואכן,לא פשוט.ובמקרה של סבתי,אחרי שראיתי אותה אתמול,ראיתי כמה היא שלווה,כ"כ הרבה זמן לא ראיתי אותה כך...היא היתה מתעוררת למציאות של כאב וישנה לתוך כאב.
את יודעת כשמישהו חולה סופני,יש נטייה של הקרובים אליו לרצות שישאר עוד יום בחיים,בעיקר בשביל עצמם,מתוך מחשבה אגואיסטית.אני יודעת שזה טיבעי,אבל לפעמים צריך לחשוב על החולה ועם מה הוא מתמודד ופשוט לשחרר.ובמובן הזה,עם כל הכאב,אני שמחה שהיא שוחררה.
אישה מדהימה שגם במותה לא רצתה להפריע לאף אחד,היא סחבה ימים נוראיים של סבל,וחיכתה שדודה שלי תסיים עם האירוע של בנה....
וזה קשה בייחוד שכל זכרונות הילדות שלי נקברו באופן ממשי גם,אבל באמת שאין מה לעשות וזה טיבו של עולם.ועכשיו צריך לאסוף את השברים ולהמשיך.
את יודעת זה העלה אצלה שאלות חשובות אתמול,ובהנחה שכולנו נלך מתי שהוא,שאלתי את עצמי האם אני עושה כל שאני יכולה כדי למצות את החיים???האם אני באמת מאושרת,או שחיי כמו רבים הם כמו רובוט קמה למציאות מסוימת וישנה לתוכה בלי רגושים,בלי להנות,פשוט כמו שצריך.מהי הגדרה של אושר??ומי בעצם מאושר??
יש שני דברים שאין לנו שליטה עליהם והם יום לידה ויום פטירה.אבל מה אנחנו עושים באמצע??זה מה שיקבע את איכות חיינו וזה תלוי רק בנו.
מאחלת לך ולכולנו רק אושר ובריאות,מעבר לזה הכל יבוא מעצמו,
קרן אור