אני בבלאגן

מצטערת שלא עניתי לך כבר אתמול,פשוט חשתי לא טוב ולא היה נכון לענות לך מהמקום הזה.
תראי גם לי יש שני ילדים,זאת עבודה קשה,לפעמים אולי יותר מלצאת לעבוד באמת.וכמו שנוכחת לדעת,הילדים צורכים מאיתנו(ובצדק) הרבה אנרגיות.הם צריכים לצידם אמא שתאהב אותם,תוך כדי לאהוב את עצמה,ותאמיני לי שהם קולטים יותר ממה שאנחנו חושבות.
וקודם כל כל הכבוד על הויתורים שעשית כדי להיות לצד ילדייך,אני בטוחה שכשהם יגדלו הם יעריכו אותך על שנתת להם מעצמך ולמען בריאותם הנפשית.
אבל את מתארת מבעד לכל הויתורים "החיוביים" גם את ה"א שנמצאת בתוכך.את שואלת מה לעשות ואיך להרגיש טוב עם עצמך.לצעריףכמו שאת יודעת אין לכך תשובה חד משמעית.גם אני לפעמים לא אוהבת את איך שאני ניראת,ודווקא מהמקום הזה אני מנסה לברר לעצמי-למה??מה עולה בי או מה אני מנסה להסתיר בהתעסקות במראה החיצוני שלי?
אני לא יודעת אם עברת טיפול בעבר,אבל נשמע שדווקא מהמקום שאת נמצאת בו כרגע,מהמקום שמחפש את עצמך,רצוי לחזור לטיפול כדי באמת להבין ולפתור דברים.
מאחלת לך בריאות והצלחה,
חג חנוכה שמח,
קרן אור

צהריים טובים!

טרם נולדו לי ילדים, אז אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה עבודה והשקעה צריך בשבילם. ויחד עם זאת, עוד להתעסק בהפרעות אכילה.
אין פלא שאת מותשת ומדוכאת.
אני חושבת, כמו שקרן אור אמרה לך, שכדאי לך לפנות לטיפול, כדי שיהיה מישהו שיעזור לך, שיחזיק אותך, שיכוון אותך. את צריכה את זה לעצמך ואת צריכה את זה לילדייך שזקוקים לאמא שלהם...

בהצלחה ויום טוב.

בלונדי.