אצלי זה עדיין "בוקר טוב"!!!

אל תשאלנה מה היה לי אמש. מאתמול בערב, התחלתי לחשוק בשוקולדים!! הו לא!! לא סתם חשק קטן, אלא חשק-חשק רציני כזה, שלא עובר מייד. אכלתי חטיף שוקולד קטנטן כדי לספק את החשק שהתעורר לו, וזה פשוט לא עבר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כל הלילה רק חשבתי על שוקולדים. זה לא קרה לי כבר הרבה זמן, אני אומרת לכן, זה היה טירוף. ניסיתי את כל השיטות, אך כלום לא עזר. לבסוף "נאלצתי" לאכול עוד קצת שוקולד.. (והפעם מריר 70%) וגם זה לא ממש עזר. הלכתי לישון עם חשקים הסטריים, אך הנה כעת אני בסדר. חזרתי לשפיות.
(פעם, זו הייתה השפיות שלי. הייתי רגילה לטחון מתוקים כל יום!! זה הרגל שקשה להפטר ממנו.... אוף למה זה כל כך טעים????)

איזה צרות יש לנו בחיים, אה?

לא נורא, מותר לקטר לפעמים על שטויות.. נכון, בנות?

(-:

נכנסתי כעת לפורום של המכשפה!! וראו זה פלא!! ביטלו את חסימתי והצלחתי לכתוב שם!!
בטח המכשפה תתפלץ אם היא תראה שוב את שמי מתנוסס שם ברוב חוצות.
בקיצור- הזמנתי לפה אבא שמודאג בקשר לבתו, ולא מקבל שם תשובה כבר זמן מה (נו בטח...), אז אני מקווה שהוא יגיע, וקרן אור- תוכלי אולי לעזור לו.

נשיקות!

בלונדי.

בוקר טוב יקרה,כן הספקתי לעשות היום כמה דברים בשביל עצמי-להתעמל,פדיקור,מיני טיפול פנים,אז עכשיו אני מריחה משלל ניחוחות כמו שאני אוהבת...
טוב אז עכשיו את מבינה את הטירוף שאני חשה כל יום עם המתוקים???זה מכה,בעיקר בערבים כשברוב טימטומי אני עוד קונה הביתה שוקולד שאני אוהבת...
אבל שזה יהיו הצרות שלנו לא??
ובאשר למתכונים-אני כמעט לא מבשלת חלבי,בעיקר פרווה או בשרי(גם את זה להוריד??)טוב אשגר לך את המתכון למרק הדלעת אם כן.את אוהבת חמוץ נכון??וגם תיבול??כי אם כן את תאהבי את זה,וזה גם ללא שמן בכלל(פרט לשקדי מרק שאני שופכת בנדיבותי הרבה...)
תודה על הפניית האב לכאן,נקווה שכולנו נוכל לעזור לו כ"א מניסיונה היא.
קרן אור

כמה נחמד לשמוע שעשית היום דברים למען עצמך, נפלא!!!

אוהבת: תיבול, חמוץ (מחלה)!

בשר זה קטע בעייתי, כי אני לא אוהבת, אך בעלי טורף ידוע! ולכן אני כן מכינה דברים עם בשר. רק לא ממש אוכלת מהם...

יש לי בחילה רצינית!!! גועל נפש...

טוב יפה שלי, שיהיה לך המשך יום שישי מהנה!!!

נשיקות!

בלונדי.

אני אמנם לא ממש בשלנית (בלשון המעטה...) אבל אני כן מכינה מן תערובת גרעינים כזו שזוכה תמיד לתשבוחות, נורא קל להכין - ונורא כיף לשים בצנצנת ולחלק לאהובים:
לוקחים כמות שווה של גרעיני פשתן, גרעיני שומשום מלא וגרעיני דלעת. שופכים על תבנית שטוחה ורחבה. ממליחים לפי הטעם.
מחממים את התנור על החום הכי גבוה, ולאחר שהתנור חם מכניסים את התערובת לכמה דקות כדי שתקבל מכת חום (נגיד 5-10 דקות) חשוב לא יותר מדי - כי אז הגריענים משחימים והופכים מרירים.
מורידים את הטמפרטורה של התנור למינימום וקולים את התערובת עד שהיא קריספית.
בשלב מסוים - נגיד אחרי רבע שעה שופכים מעט רוטב סויה ומערבבים היטב.
ממשיכים לקלות עד שהתערובת יבשה ומתפצחת.
מעולה!!! לגבינות, סלטים, יוגורטים וגם בריא מאוד!
לגבי ה"כשפה" - לא חשבתן שצריך לומר משהו בנידון. זו פשוט שערוריה מה שקרה שם!

לתערובת להוסיף כמובן גם גרעיני חמנייה!!!!

הזכרת לי נשכחות...פעם נהגתי להכין את זה לאורחים בכל יום הולדת הוספתי את זה תמיד לסלט כרוב שרוכך לפניי בסוכר,חומץ,ורוטב סויה.יאמי!

בלונדי,
סורי על השעה המאוחרת, לא יודעת למה תקף אותי פתאום רצון להסתכל בדברים ישנים,
כל מיני דברים למגירה, וגם דברים שכתובים פה במחשב..אז שכחתי לבדוק אם הגבת לי חזרה.
ואולי את פה..ואולי לא..מקסימום תמיד יש את מחר.(:

שאלת אם אושזפתי? אז לא, ממש לא אושפזתי, היו לי מאז ומתמיד יכולות מופלאות להסתיר את
הכל, אם זה היה בבגדים..במיוחד בחורף עשיתי את זה מעולה, הייתי לובשת מאה שכבות, אבל אחת
הסיבות העיקריות הייתה כי היה לי קר, לחלק מהקרובים שלי זה היה נראה כאילו אני מנסה לכסות את גופי כל הזמן, ולא תמיד כי קר לי..אבל כן, היה לי מאוד קר, זה סבל נוראי שיש לי.
תתפלאי אולי אבל גם בקיץ קר לי, בקיץ על המזגנים האלה, אז מה עושים?? צריכים גם משהו ארוך,
אז בעיקרון תמיד יש לי משהו קטן בתיק ארוך (כרגע מדברים על הקיץ, כי בחורף יש עליייייי המון
דברים ארוכים...חחחח).
מתי זה התחיל לי?
וואי האמת שקשה לי להגיד גיל מדוויק או להצביע על משהו מסווים...האמת שאף פעם לא הייתי שמנה, אני חושבת שזה התחיל מגיל מאוד צעיר, זאת אומרת אפילו גיל שבע משהו כזה, אבל לא היה
לזה איזשהו קשר לרצות להרזות או מחשבה שאני שמנה או משהו כזה, ממש לא...אולי פשוט איזה
רצון נסתר להעלם...לא להיות...אבל לא הרעבה, פשוט אי רצון לקיים את עצמי..ואת בטח מתפלאה
על הגיל הצעיר.
כשגדלתי יותר, אז לאט לאט השתמשתי בזה..לאט לאט הבנתי....ואולי לא לאט בכלל.

ומה איתך בלונדי? איך לך הכל התחיל?..והיום..היום איך את?

יש פה מישהי שקוראים לה כרונית..והאמת היא שהשם שלה, לא יודעת למה משך את תשומת ליבי.
ואולי כי אני מסכימה איתה...אני באמת מאמינה שאפשר להיתרפאות, ולהגיע למצב שלא מזיקים לעצמך...אבל אני חושבת שזה תמיד קיים במוח, שתמיד גם שמבשלים או גם שעושים משהו טוב ונהנים ממנו, אני מאמינה שזה קיים..אני מאמינה שתמיד חושבים טוב על מה מכינים, על מה אוכלים,
קשה לי לחשוב שאנשים שהיה להם את זה, שוכחים מה הם אכלו חמש שעות לפני..זה מה שאני חושבת לפחות.
אז הכינוי "כרונית" לא יודעת למה, אבל עשה לי משהו, אולי העלה בי איזשהי הסכמה, אולי אפילו
נותן לחלק מאיתנו איזשהי תקווה לא? אפשר להבריא..אפשר...פשוט צריך להשלים עם זה שזה היה,
ויש כנראה גרורות, אבל הן יכולות להישאר מתות ולא חיות בתוכנו....ומהן אנחנו רק נצמח.
כי באמת אני מאמינה שהכל אפשר לנצל לטובה, גם את הרע, לקחת מהשורש של הרע, איזה ניצוץ
של משהו טוב, של משהו שמפתח אותנו, שגורם לנו לחשיבה שהיא טובה, מציאותית, אולי אפילו ראייה יותר אמיתית עלינו..? ותאמיני לי שאני אומרת שגם מהרע ביותר אפשר להפיק טוב, אני לא
מתכוונת רק להפרעת האכילה..אני גם מדברת על דברים שקורים לכל אחד במהלך חייו, חלק רעים
יותר, חלק פחות....צריך שתהיה את החוכמה להוציא מזה את מה שצריך, ומשם רק לצמוח.

בלונדי האם את לא בארץ במקרה?
סתם דיפדפתי בהודעות קודמות....

אני

הצחקת אותי אצל המכשפק'ה! אכן קצר ולעניין! חחח... :-)

בעניין החשק לשוקולד - את יודעת, כל עוד אנחנו בחיים וכל עוד לבנו פועם בקרבנו - יהיו לנו חשקים. וכמו שאת יודעת - אסור "לחנוק" אותם לחלוטין, כי אז זה יגיע "בהפוכה" ויכה בנו ללא רחם. ולכן אני חושבת שנהגת נכון, וכל הכבוד לך. אני שמחה שאת יודעת שזה שטויות, ושחבל להתייסר מכך.

גם אני התחלתי (מחדש) לחטוא בשוקולד כזה או אחר פה ושם, ואני מודה שעדיין איפשהו זה מעצבן ומטריד אותי נקודתית, אבל זמן קצר מאד אח"כ אני ממשיכה הלאה ובכלל שוכחת מזה.

מה אומר לך? -הלוואי שנזכה לקטר רק על שטויות כל החיים...

לילה טוב, מקסימה שלי!

כרונית.