אהההה מי פה? :(

אפשר לשאול בת כמה את? ומה הרקע שלך בכלל? אני לא מכירה אותך...
אשמח אם תספרי קצת..

תודה,

בלונדי!

שלום לך
אני בת 17, ומרגישה כמו בת 37
חחחחחחחח נו תגידי שלא הצחקתי אותך?? אבל אני רצינית, הלוואי וזה לא היה ככה.
אבל ככה זה.
מה לספר לך?
אולי את תספרי לי קודם את..?

כן את לא מכירה אותי, אבל הנה עכשיו כן...נעים להכיר:)

מה שלומי?
בימים האחרונים לא ממש טוב,
אני מתחילה לקלוט שמה שיכלתי לסחוב המון זמן, היום אני קצת מזייפת, היום קצת יותר קשה,
אבל אני מקווה מאוד מהר לחזור ל"אני" הרגיל שלי, זה שכולם רואים, המנותק...ולהמשיך הלאה..
כי הכבדות הזאתי וזה שהדברים מצליחים לגעת בי יותר..היא יותר קשה, אני מעדיפה לחזור
למה שאני מכירה ורגילה הרבה מאוד שנים.

אבל מה שלומך בלונדי? איך את מעבירה את השישי?
לי קררררררררררר
אבל צריכה לצאת החוצה, לנשום אוויר....קצת...
אגב בת כמה את?


אני

אני חושבת שסיכמת את הדברים בצורה מופלאה-אלוהים נותן מכשולים לאלו שמסוגלים לגבור עליהם...הרי כבר עשית זאת...וכן,הנפש פצועה עדיין,וכבר אמרתי לך מה הדרך הנכונה להתחיל לרפא אותה.אין ספק החיים לפעמים לוקחים אותנו למחוזות קשים,למציאות קשה,למקום שאין בו אשם או לא,יש רק הווה ועתיד,והם שזורים אחד בשני.ואם העבר לקח אותנו לקצה אחד,זה לא אומר שלעולם לא נגיע לקצה השני.נכון,את צריכה להפסיק לייסר את עצמך,את צריכה להפסיק להעמיד פנים,לתת לאנשים לעזור לך,כמו שאת מאפשרת להם להיעזר בך.אמרתי לך שאם יכולתי לקחת קצת מין הכאב שלך הייתי עושה זאת.אבל אינני יכולה זה משהו שרק את תוכלי לעשות.
היה ברור לי באותו יום שאת נמצאת על הקצה,אבל אני מאמינה בך,אני מאמינה שכשם שיצאת מזה פעם אחת בכוחך להרים את עצמך שנית.את זוכרת מה אמרת לי על עצמי??שאני ניראת מאושרת.לא הייתי כך תמיד,לא נולדתי עם זה,למעשה 11 שנה הייתי ממש למטה,מיוסרת ונאחזת בשבריר של תקווה.והוא הספיק.כי תמיד ראיתי אותו לנגד עיני,לא בטוחה שהבנתי ממש למה,אבל ידעתי שהוא שם..וידעתי שאם אני חיה אני צריכה לחיות באמת.תסתכלי על כל החברות שיש לך,על האנשים שתמיד עמדו לצידך לאורך השנים,זה לא מכסה על המחסור האמיתי ולא תחליף אני יודעת,אבל זה אנשים שכל מה שהם דורשים ממך זה להיות מאושרת,זה לחיות.וגם אני.ואני יודעת שברגע שתרשי לעצמך לשחרר,לדבר על הדברים,להיעזר,את תגרמי לטיפול שורש שדרוש לך כדי שלא תרגישי עוד תלויה על בלימה..ואת לא רחוקה משם,תאמיני בעצמך,יש לך למה.
שלך ובשבילך,
קרן אור

אני בת 26... נלחמת שנים על גבי שנים בהפרעות אכילה.

ואת- כל החיים לפנייך... כל כך צעירה!!
כמה זמן את בבלאגן הזה?

בלונדי יקרה
אני לא בטוחה שמספר השנים קובע את כמות הסבל, אך לא אתווכח על זה איתך
אני מאמינה שלכל אחת מפה שכן יש לה איזה סוג של הפרעת אכילה, עברה משהו לפני,
אני בטוחה שכל אחת מפה סוחבת איתה והרבה, שלא תמיד הכל קשור אך ורק לאיך שהיא נראית,
או נראתה בעבר.
יותר קל לנו להשליך הכל על גופנו, את הצרות שלנו עליו, ככה אולי יכולת ההתמודדות שלנו עם הדברים יותר קלה, ככה אולי אנחנו מפקסים את זה לכיוון ההפרעה, ולא לכיוון הבעיה עצמה,
אולי אנחנו מפחדים לראות אותה, להביט אליה, ושזה יראה מציאותי מדי.

אז בלונדי,
האם זה שאני עוד צעירה, האם זה משנה משהו?
הרי גם את היית פה, גם את היית "עוד צעירה וכל החיים לפנייך", וזה שינה משהו?
ההתמודדות היא התמודדות, לא אגיד לך שזה לא משנה באיזה גיל, הרי ברור שפרי השנים
משנה, וככל שהן עוברות, זה משפיע..במיוחד כשנמצאים בתוך זה.

מעניין אם את עוד פה...

יש איזו הסכמה איתי? או מממש מממש ממש לא?

קרן אור יפה-אני שולחת לך המון אהבה ולילה טוב, ובטח תנחת עלייך השינה מהר!


קררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר לי
תה תה תה תה ועוד תה

(קרן אור בעצתך-אני חושבת להתחיל להוריד בכמויות של הסוכרזית, או שאולי של התה,
עלההההההה חיוך? )

אני

כן אני פה!
והיה לי קר אז שתיתי תה טעים עם ג'ינג'ר טרי ולימון, כי גם הייתה לי קצת בחילה נוראית היום. וכעת עדיין יש, אך לפחות קצת עזר.

כן את צעירה, וגם אני די צעירה. וכל החיים לפנינו!!
אני לא אומרת מי סובל יותר ומי סובל פחות, אין לי כל כוונה לעשות זאת.
וברור שהפרעות אכילה הן רק הסימפטום לבעיות אמיתיות שאנחנו סוחבים איתנו כל החיים. הן מגיעות/ מתפרצות בשלב זה או אחר.

לא סיפרת כמה זמן את במחלה, ובאיזו מחלה, האם אושפזת? האם טופלת? ואיך משפחתך מתייחסת לנושא.

כן גם לי הייתה תקופה שהייתי עוד יותר "צעירה וכל החיים לפניי", אבל אני עדיין חושבת שכל החיים לפניי... וכל יום של מחלה הוא בזבוז מיותר של אנרגיות ושל בריאות.

יש אור בקצה המנהרה... רק צריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע אליו. וצריך לרצות מאוד!!

וכדאי לך להוריד בכמויות הסוכרזית, זה רעל!!!

להת' בינתיים,

בלונדי.

הגבתי לך בכותרת למעלה "את עדייין ערה???"
משום מה זה מיקם את עצמו במקום הלא נכון..

וכן, סוכרזית זה אכן רעל!!!
פשוט לתקוע לעצמנו בגוף חומר כימי!!



שלך
אני

אני רואה שהשטיפת מוח שלי התחילה להשפיע...
נרדמתי אתמול בחצות,כל הזמן היה קר לי,אבל כמובן שהשכמתי קום,ואני כבר עם הנס קפה השני שלי לבוקר הזה!
יום נעים,
קרן אור

בוקררררר טוב קרן!
וכן, השניה השניה קמתי
וגם אני עם הנס קפה
ובטח את כבר חושבת ללכת לישון צהריים!
וגם לי היה קר ברמות כאלה שפשוט לא הצלחתי להירדם, וכן-גם בשש בבוקר!
בסדר לא נורא,
הטסטר צ'אוויס ידאר להעיר אותי עכשיו...
ועכשיו אני צריכה למצוא את דרכי למטה עם הכלבה המסכנה שכבר עושה לי את הפרצוף הזה.
קרררררררררר לי.
טוב שניה מורידה אותה, והיא בעצמה נבהלת מהקור וחוזרת חזרה:)

המשך יום טוב מתחת לפוח

אני