אני חופרת

לפני שנתיים בכיתה ט התחילו אצלי לאט ובהדרגה הפרעות באכילה.
אכלתי באופן אובססיבי דברים מסויימים בלבד,
תפריט שלא הייתי מוכנה לחשוב בכלל על לאכול ביס אחד יותר- או משהו שלא כלול בתפריט. לא נגעתי בשוקולדים, שמנים, מתוקים... כלום כלום כבר מתחילת הדיאטה.

כל כיתה ט-י לא נראיתי רזה מדי והמשקל גוף שלי היה תקין, אך גם עסקתי בפעילות ספורטיבית אובססיבית-כפייתית, שלש פעמים בשבוע קרעתי את עצמי מכל הכיוונים
(עד למצב של 30 קמ בשבוע. ואין כזה דברררר פשוט אין כזה דבר לא להגיע לאימון. 3 פעמים קבוע).

לפני שנה וחצי פסק לי המחזור. הגוף כנראה לא קיבל את כל הרכיבים המתבקשים עקב תפריט. והתפריט לא היה כל כך דל קלוריות, אבל פשוט דברים ספציפיים בלבד... כ1000 קל ביום .
הייתי מתעסקת אך ורק בלשמור על המשקל. בספורט...

עד שלפני 3 חודשים נהיה לי דלקת בברך והפסקתי כל פעילות ספורטיבית שעסקתי בה בבת אחת . שקעתי בדכאונות והורדתי המון מהתפריט שלי כך שזה הגיע למנת קלוריות דלה (כ600-700) ובכלל חסרת גיוון.
בלי בשר, בלי תחליפי בשר, וכמובן שלא חרגתי אפילו לשנייה. עמדתי בתפריט כל יום במשך חודשיים והמצב שלי החמיר... ירדתי כ4 קילו מהמשקל שלי. חשבתי שככה אוכל לשמור על המשקל הקיים... לא רציתי לרזות אלא לשמור.

בכל אופן הלכתי לפזיוטרפיסט והברך לא החלימה ולאחר חודשיים כשאימא החלה לדאוג בחריפות לגבי האוכל הדל שלי , הם שלחו אותי לבית חולים עם אישפוז יום להפרעות אכילה, והם אמרו שאם לא אעלה אצטרך להתאשפז שם, והיא אפילו אמרה שעדיף כי רוב הבנות לא עושות את זה באמת בבית.

הסכמתי, ב3 שבועות הראשונים עליתי רק 200 גרם אך עכשיו אני כבר עליתי 4 קילוגרם.
הבעיה היא שאני מאד נמוכה- 1.46, וכל כך קשה לי עם המשקל הקיים.
אני מרגישה את השומן בכל תזוזה שלי , כשאני מחייכת אני מרגישה את הלחיים שלי יוצאות החוצה כמו בלון שמן ומנופח ואני שונאת את הבטן והרגליים שלי.
אני לא יכולה להסתכל על עצמי במראה, ואני מחזיקה את עצמי אך ורק כי כל כך בא לי לחזור לכושר כבר ולקבל מחזור ... אמרו לי שאם אמשיך להתקדם יתנו לי קצת לחזור לכושר, וזה הדבר היחיד שבשבילו אני קמה בבוקר הוא הספורט.
אני בוכה המון, מתעבת את המראה שלי...

לא נראה לי הגיוני בכלל להיות בגובה שלי ולשקול 42! זה המוןןןן זה פשוט המון!
זה פשוט מתסכל ואני שונאת את עצמי על זה
היה לי את הגוף המושלם במשקל 37 ואני עכשיו לא יכולה להסתכל על עצמי
התחלתי טיפשה להוריד באוכל, למרות שאני עדיין אוכלת לפי התפריט השמן שלהם
ואני כל הזמן חושבת על להוריד עוד... אני שונאת את עצמי
וכל פעם שאני נכנסת לדכאונות ובוכה אני מתחילה להרביץ לעצמי
זה מטורף
אני לא ידועת מה לעשות, ומשגע אותי שעדיין לא קבעו לי פסיכולוג!רק כשאני אחזור למשקל הזה ייתנו לי את היחס שמגיע לי??!??? אני צריכה עזרה! אני צריכה שיחות! אנ צריכה לפרוק!!!!!!