תת משקל - לא אנורקסיה ולא בולמיה

שלום,
יש לי חברה שבתת משקל (בת 29, גובה 161, משקל 45), אבל היא לא בולמית או אנורקטית. היא לא מנסה לרזות, אך רזתה 3 קילו מאוד מהר. היתה רזה משנות ה-20 לחייה, וכנערה, טיפונת שמנמנה.
היא סובלת מסכיזופרניה פרנואידית, ומקשיי תפקוד, מאוד פאסיבית, אינה שומרת על היגיינה (מפחדת להתקלח), אינה מכינה לעצמה לאכול, קשה לה לסיים אפילו תפוח, היא טוענת שאוכל בצלחות לא חד פעמיות מגעיל אותה, מגעיל אותה תבלינים מכלים משותפים... היא נמצאת בשיקום, בהוסטל, ורק לאחרונה התחילה לקחת תרופות סדר (מכריחים אותה), אינה לוקחת כדורי ברזל (היא על סף האנמיה), סובלת מחולשות, סחרחורות, סימפטומים של פרנואידיות, כאבי אוזניים, כאבי שיניים, עכשיו יש לה גם כאבים בישבן, כנראה מחוסר היגיינה (היא מתקלחת פעם בשבוע), אינה מצחצחת שיניים בכלל, עובדת במפעל מוגן כבר שנה, אבל עדיין לא מצליחה להגיע בזמן למשמרות של 4 שעות, אם בכלל. כולה 3 פעמים בשבוע.
בקיצור, חוסר תפקוד גורף. מפרקי האצבעות העליוניים שלה סגולים, כפות הידיים מקולפות, אני מתפלאה שלא נושר לה השיער. תמיד קר לה.
אז איך מתחילים בכלל להתמודד עם הפרעת האכילה?
אם היא אוכלת משהו, זה חצי במבה ביום, וחצי יוגורט, וכאמור, היא לא מנסה לרזות.
היום היא היתה אצל דיאטנית, אבל היא לא תעשה מה שהיא תגיד לה. היא לא לוקחת שום אחריות על החיים שלה. עושים בשבילה הכל, והיא לא נותנת את החלק שלה כדי לעזור לעצמה.
היא בחורה חכמה, יפה ונורא מתוקה, מלאה בפחדים, כל הזמן עם היד על הפה (מחרדה ומבוכה), עטופה בסוודרים גם בקיץ.

אולי רק רציתי להוציא את זה. אני אוהבת אותה, ודואגת לה.