לא יודעת מה רוצה מעצמי !

אנונימית חמודה!
מי כמוני מבינה אותך...
קודם כל- איך את מסתדרת בביצפר כשבראש שלך מרקד הפרעות אכילה???
אני מבינה שההורים שלך מטפלים בך כמו שצריך ושולחים אותך לטיפול, מאיזה טיפול נמאס לך בדיוק? מה קשה לך?
את מצד אחד אומרת שאת לא רוצה לאכול כי את לא רעבה ומצד שני את לא אוכלת כי את מפחדת להשמין....!
חמודה- כמובן שאת בהפרעת אכילה כי אין אדם שלא רעב,אנחנו פשוט מכחישים! פשוט אנחנו גורמות לעצמינו לא להיות רעבות. מבינה חמודה?
אני כל כך מבינה אותך... את עדיין קטנה תעצרי את זה. שלא תגיעי חלילה למצב גרוע לחיים ערורים ולמצב של אשפוז (בין אם בכפייה או בין אם לא.)
מסכת האשפוז היא מאד קשה, הרבה יותר ממה שאת חושבת ויודעת. אם את מסוגלת להתמודד בינתיים בשלב הזה עם הטיפול שלך אז אל תתני להפרעה להרוס אותך תתגברי, חמודה!! אם את במצב שאת צריכה אשפוז אז לכי על זה מתוך רצון למרות שזה קשה , כי אם תגיעי לשם בכפייה (וזה לא קשה להכניס אותך למצב הזה כי את קטינה ) אז תלכי מתוך שמחה ומתוך כוונה להחלים!!! כי כשעושים לך משהו בכפייה אתה עושה דווקא הפוך... מכירה את זה?
תאכלי תוך כדי עבודת המידות. תעבדי על מידת הרעב ופשוט תני לגוף שלך מה שהוא מבקש..
אם את כלכך שבורה ורסוסה אז תפני לאשפוז כמה שיותר מהר- כי מחכים בתור הרבה זמן.
אם את מרגישה שאת יכולה להתגבר עם הטיפול שלך אז תנצלי אותו עכשיו עד המקסימום האפשרי...!!! זה יכול לחסוך לך חיים מטורפים בצל הפרעות אכילה ממושכות... עם משקעים וחורים בבריאות ובנפש... :-(
לגבי הזונדה באף- אם את תראי נכונות להתשתתף ולאכול בארוחות המשותפות , (ותאמת- שלא יהיה לך הרבה בררה ) אז לא ישימו לך זונדה, ונוזלים בוריד, זה תלוי בך!! איך שאת מנהגת ואיך שאת אוכלת . . ותדעי שהזונדה זה רק חלק קטן מהעונשים שם. וגם הזונדה לא כואבת היא רק מציקה ולא נעימה מימים הראשונים ואח כך מתרגלים כמו לכל דבר. לכן אני שולחת לך מליון כוחות להתגבר ולתת לעצמך לקבל את הטיפול מההורים מהדיאטנית ומהפסיכולוגית :-) מקווה שתקבלי את הטיפול הכי טוב בזמן הכי נכון!!
דואגת לך וחושבת עלייך
תעדכני מה חדש איתך
אוהבת
נטע

קודם כל תודה על הכל..
ות'אמת שגם אני לא יודעת איך אני מסתדרת ! :(
כל היום אני חושבת על זה .. ורק על זה.. כל מחשבה שלי היא על זה נמאס לי כבר לחשוב על זה נמאס לי כל היום המחשבות שלי רק על זה אני בקושי נרדמת בלילה וגם שאני נרדמת אני חולמת אך ורק על זה..
נמאס לי מזה שאני צריכה ללכת לפסיכולוגית ודיאטנית.. ועוד יותר נמאס לי שכל נושא שיחה זה עלי (במשפחה) כל הזמן מדברים עלי ועל המשקל שלי.. ואפילו חברות מדברות איתי על זה ואפילו עם אמא שלי הם מדברות על זה ונמאס לי שהם נכנסות לי בדברים שלי.. הם כל הזמן מדברות איתי על אוכל כל הזמן הם מדברות איתי על הנושא שאני רזה מדי ושאני צריכה לאכול ונמאס מזה שכל מה שמדברים זה עלי..
אולי אין בנאדם שלא רעב אבל ככה זה אצלי אני פשוט לא מרגישה רעב.. אני לא אוכלת כי אני לא רעבה אבל מצד שני בגלל הטיפולים האלה של ללכת לדיאטנית גורמים לי לשנוא אוכל גורמים לי לחשוב כל הזמן שכמה אני ישמין ושאני לא רוצה את זה כי זה לא נראה לי וזה נראה גדול מידי הרבה מידי אני ישמין מלא מידי .. אבל מצד שני אני גם פשוט מרגישה בחילה שאני רואה אוכל.. אני לא מקיאה או משהו.. פשוט יש לי בחילה ..
הלוואי שזה היה כזה פשוט להפסיק את הכל ושאני יתחיל לאכול..
אבל זה קשה.. אפילו קשה מידי.. אני מרגישה מלאה כבר מהרגע שאני רואה אוכל מרגישה כאילו אכלתי עכשיו כמות ענקית של אוכל ואני מפוצצת !!
אני בטוחה בזה שאני לא יודעת כלום על מה מתרחש בבית החולים אבל אני מדמיינת לעצמי דברים לפי מה שהדיאטנית והפסיכולוגית אומרות לי .. ואני בטוחה שהרבה מעבר לזה.. והכי בטוחה בזה שאני פשוט לא רוצה להגיע לשמה !
איך אני יכולה ללכת לאשפוז שמחה ?! עם אני מפחדת כמו לא יודעת מה !
ומי כמוני מכירה את הקטע של הדווקא ? תמיד אני עושה דווקא בקטעים של האוכל עם אני צריכה לאכול ארוחה ומעצבנים אותי אני עושה דווקא ולא אוכלת.. מצידי לשבת שעות ולא לאכול אין לי בעיה עם זה ! העיקר לא לאכול ..
אני מנסה כל מה שאני יכולה ! באמת שאני מנסה הכל ! אבל תמיד אני מפספסת ארוחות כי אני לא מסוגלת אני אוכלת בכוח גם שזה מגעיל אותי וגם שזה הכל אני אוכלת בכוח.. השבוע אמא שלי ויתרה לי מלא שלא רציתי לאכול היא אמרה לי "תעשי מה שאת רוצה .. כבר נמאס לי לרדוף אחרייך.. את לא ילדה קטנה.. את יודעת בדיוק מה המשמעות שעם השבוע לא תעלי במשקל.."
לגבי מה שרשמת עם הזונדה באף.. אני לא מסוגלת לאכול ליד אחרים.. אני מתביישת לאכול ליד אחרים .. בחיים לא אכלתי ליד אנשים אחרים.. (לא ליד חברות לא במסעדה ועם כן במסעדה אני בודקת עם אין אף איש שאני מכירה..) ואני לא יודעת למה זה.. זה פשוט מבייש אותי..
אוף... כל כך קשה לי עם זה.. ואני מרגישה כל כך רע עם המצב הזה... :(
הלוואי שזה היה כל כך קל לעלות במשקל..

היום עשו לנו בביצפר בדיקת גובה ומשקל.. פחדתי ללכת לשמה.. פחדתי להסתכל על המשקל שלי.. כולי הייתי צמרמורות מהרגע שהאחות נכנסה ואמרה לנו את זה.. וברגע שהגיע תורי ביקשתי לא ללכת ביקשתי לא להיכנס לשמה.. ואמרו לי שאין דבר כזה.. המורה שלי ישר ידעה למה אני לא רוצה.. כי אמא שלי דיברה איתה על זה.. והיא אמרה לי שאני ילך והלכתי ונכנסתי הכי אחרונה מהכיתה.. וכשהיא בדקה אותי היא אמרה לי שאני שוקלת 35 הסתכלתי עליה וכמעט בכיתי אני מרגישה כ"כ שמנה.. היא אמרה לי שהגובה שלי הוא מטר חמישים. בהתחלה שנכנסתי היא אמרה לי לחלוץ נעלים ולהוריד את המעיל .. הורדתי את הנעליים ואת המעיל והיא הסתכלה עלי ואמרה "יוו איזה רזה את !" ואני בלב אמרתי "ממש" ואז כשהיא בדקה מה המשקל וראתה 35 היא אמרה לי "את יודעת מי שוקל 35 ?! ילד בכיתה ג !" היא שאלה אותי עם אני בטיפולים או משהו.. אמרתי לה שכן.. ולבנתיים היא בדקה לי גובה.. ואז סיפרתי לה על התפריט שעשו לי .. והיא אמרה לי "את צריכה לאכול הרבה יותר !" ואני רק רציתי לצאת משמה !! המשקל לא עשה לי כל כך טוב.. ואז כשנכנסתי לכיתה כבר כל הכיתה הייתה בפניים כי אני הייתי אחרונה ואז כולם הסתכלו עלי ושאלו אותי "כמה את שוקלת ?! מה הגובה שלך ?!" (כי אני נמוכה..) ואז אמרתי להם רק את הגובה.. והמורה אמרה את המשקל.. היא אמרה להם כמה אני שוקלת וכולם הסתכלו עלי כאילו נפלתי להם מהשמיים.. התיישבתי מהר במקום והם פשוט התחילו לדבר עלי.. על זה שאני רזה מידי .. והם היו בשוק.. הרגשתי כל כך לא טוב עם זה... :( אני שונאת שמדברים עלי.. וכל היום הילדים מהכיתה הסתכלו עלי כזה והיו בשוק.. ועד עכשיו אני מרגישה כל כך שמנה... :(

ההודעה שלך עפה לי מהעינים ... היה הרבה בלגן בפורום אם שמת לב.
מה שלומך קודם כל????
מאד הזדהיתי עם מה שכתבת...אני מבינה אותך לגמרי.
האם למשפחה שלך יש מודעות גבוהה בעינינים של הפרעות אכילה?
ואת הולכת לטיפול???
סופשבוע נעים
אוהבת
נטע

אני מרגישה רע עם עצמי...
אני מרגישה שנמאס לי מהחיים האלה ושאין לי יותר למה לחיות ! :'(
אני הולכת לטיפול אצל דיאטנית ופסיכולוגית ופסיכיאטר ..
הם הרימו ידיים כולם .. אני ?! אפילו לא שיתפתי פעולה .. אני מודה
אני גם לא רוצה לשתף פעולה ! :'(
אני לא רוצה לאכול... אני מרגישה שמנה ..
אני לא מסוגלת להסתכל על עצמי במראה...
עומדים לשלוח אותי לבית החולים..
אומנם אני לא מדברת על זה שאני מרגישה שמנה בטיפולים כי אני מפחדת ממה שיקרה..
תמיד ששואלים אותי ליד אמא שלי איך אני רואה את הגוף שלי (שמנה,בסדר, רזה וכו') ליד אמא שלי אני אומרת בסדר ולבד אני אומרת שמנה..
אני לא מדברת הרבה בטיפולים כי נמאס לי מהטיפולים האלה כבר :'(
בזמן האחרון התחלתי לריב עם חברות שזה בחיים לא קרה לי .. :'(
התחלתי להתרחק מכולם ואני לא יודעת מה לעשות :'(
אני מרגישה בודדה לגמרי מכל מה שקורה לי..
וגם שחברות שולחות לי הודעות הם רושמות לי "שמנה מה קורה" או כאלה או שאומרים לי "כמה את אוכלת ישמנה תיראי איך שמנת" אני מנסה לעשות הכל כדי להרזותת !! :'(
היום למשל נסתי להקיא בכוח אבל ישבתי בשירותים והתחלתי לבכות .. פחדתי כל כך ... התחילו לעבור לי מחשבות בראש "לעשות את זה ?! או לא לעשות את זה ?! ועם אני יעשה את זה מה יהיה ?! " ועוד המון מחשבות :'(
בסוף לא הקאתי אבל לפני יומיים הצלחתי להקיא .. כמה פעמים...
נמאס לי מהחיים האלה ... אני מרגישה בודדה :'(
בבקשה תעזרו לי :'(
בבקשה אני מתחננת :'( !

למשפחה שלי אין מודעות בכלל על הפרעות אכילה...
זה חשוב ?!

ברור שחשוב המודעות של ההורים שלך ושל כל המשפחה....
למה את הולכת לפסיכיאטר? את פוגעת בעצמך?
חמודה- תאכלי , את חייבת לאכול! אם לא אוכלים רק הורסים את כל המערכות.... תאכלי באופן מבוקר ואוכל מסויים ובריא כמובן ולא שטויות כמו שוקולדות במבות וכו....
ואגב-טיפ קטן, אני ממליצה לך בחום פעם ב... להכניס שטויות לפה כי אחכ תיתקפי בהתקפת אכילה של שטויות ותחסלי את כל הגלידות במקפיא של הסופר :-( :-) עצוב מצחיק הזוי... אבל אמיתי!!!
למה שלא תגידי לאמא שאת לא סובלת את הגוף שלך? אולי היא תוכל לעודד אותך... לכוון אותך ולהבין מה את עוברת ולשתף איתך פעולה .
בת כמה את יקירתי?
למה את לא משתפת פעולה ? ממה את מפחדת?
אני גם חשבתי באיזה שהוא מקום שהכי טוב לא לשתף פעולה. אבל תדעי לך שאם לא תשתפי פעולה האוכל יכנס לך לקיבה בדרכים אחרות. לא נעימות ולא "טעימות"
ואם כבר להשמין- אז שיהיה טעים:-)
באמת אני אומרת לך מכל הלב שאם לא תקח את התזונה שלך בדרך הנורמלית אז יש דרכים אחרות לגרום לבטן לתפוח זה נעים לא בריא ולא מומלץ!!! למעני תאכלי ! תתחילי מדברים קלים כמו פרות ירקות קרקרים -פרכיות וכאלה... ולאט לאט תלכי על לחם. או לחם קל או לחם מלא עם דגנים או סיבים- אם זה מותר לך .
תשתי הרבה , זה שחורף ויורד גשם זה לא אומר שהגוף לא צריך מים.
אויש אני מאד מאד מבינה אותך ו ואת כל המצב שאת עובדת...אני איתך בלב!!!
חושבת שזה יהיה טוב לשתף את אבא ואמא . ואם יש אחין או אחיות
אוהבת
מחכה לשמוע שאת בסדר
אוכלת ומטופלת כמו שצריך

קודם כל תודה על הכל..
אני הולכת לפסיכיאטר כי הוא אבחן אותי והוא קבע שאני אנורקסית ..
ופעם בחודש או קצת יותר אני הולכת לפסיכיאטר .. =\
אני לא פוגעת בי .. אני לא מנסה לעשות דברים.. אני פשוט לא אוכלת !
זהו .. כולם עושים סיפור על דבר כזה קטן..
אני לא רזה... אני בת 14 אני מטר 50 ואני שוקלת 34.6
אני בסדר גמור.. ואפילו יותר מזה !
ואני לא אוהבת בדיוק לאכול שטויות כמו במבות או כאלה...
אני לא בדיוק אוהבת את כל זה..
ואני לא אוהבת גם לאכול ירקות ופרות..
ולמה שיהיה לי התקף אכילה ? :O
זה נשמע לי מפחיד !
אני לא מסוגלת להגיד להורים שלי כי אני מפחדת שהמצב יחמיר.. כי לבנתיים כולם חושבים שיש לי הפרעות אכילה ואמא שלי אומרת שאני פשוט לא אוכלת כי אני לא רעבה ולא כי אני חושבת שאני שמנה.. אני מפחדת להגיד לה את זה .. כי אני לא רוצה ללכת לבית חולים..
אני לא בדיוק משתפת פעולה כי אני לא רוצה לשתף פעולה (לעלות במשקל וכאלה..) כי אני מרגישה שמנה... ושאני לא צריכה לעלות..
אבל מה שכן אני שונאת ספורט .. ובזמן האחרון אני כל הזמן עושה ספורט.. עושה הליכות רצה... הולכת על הליכון .. וכמובן שכל זה אמא שלי לא יודעת מזה.. וגם לא תדע מזה..
אני פוחדת כל כך ללכת לבית החולים ... ואפילו בתאריך ה 3.3 לוקחים אותי לבית החולים בתל השומר ואני יעבור שמה איזה הבחנה או משהו כזה..
ואני מפחדת כל כך !
רציתי גם לספר שלפני כמה ימים ישבתי עם כולם לאכול (עם כל המשפחה..) ואז אחרי האוכל כולם הלכו ואני נשארתי לבד בבית נכנסתי לשירותים כי הייתה לי בחילה .. וניסיתי להקיא פחדתי כל כך !! ולא ידעתי עם אני עושה את הדבר הנכון.. התחלתי לבכות כל כך.. רציתי להקיא .. אבל בסוף לא הקאתי כי פחדתי ... :(
זה רע ?! אני עושה משהו רע ?! :'(

אנונימית יקרה,

קראתי את ההתכתבות שלך עם נטע.מההתכתבות ביניכן עולה המצוקה הפיזית והנפשית הקשה בה את מצויה.את נמצאת על מדרון תלול והדרך היחידה לעצור את עצמך מליפול בו הוא לתת לאחרים לקבל כרגע החלטות בריאות ונכונות עבורך,עד שתהיי מסוגלת לעשות זאת עבור עצמך..
אני שמחה שנקבע לך תור לאינטייק בתה"ש ואני חושבת ששם יעריכו את מצבך נכונה ובהתאם יגישו המלצות להמשך טיפול.אם כי,לאור משקלך המאוד נמוך(BMI15.3 )סביר להניח שתופני לאשפוז.
באנורקסיה קיים דימוי גוף משובש ואני חושבת שאת מתארת אותו בצורה ברורה וכנה לגמרי.זה לא הולך ונהיה קל יותר ולא ניתן לפתור את זה לבד,בייחוד לא במצב שאת נמצאת בו כרגע.ניסיון ההקאה שלך מראה שהתהליך תופס תאוצה ,ואני שמחה שלא נכנעת לו והצלחת לעצור את עצמך מלהקיא.
הדבר הכי טוב שאני יכולה כרגע להציע לך הוא לשתף פעולה באופן מלא וזה אומר לשתף את אנשי המקצוע בכל הפרטים הנוספים ולקבל כל החלטה אשר תינתן כי בשורה התחתונה-המטרה של כולם היא הרווחה הנפשית והפיזית שלך.מציעה לך לזכור את זה תמיד.

אשמח לשמוע עידכונים,
קרן אור.