תמיכה..

הי מורן,
טוב מאד שאת מבינה שיש בעיה, זה תחילת הדרך לפיתרון.
ללכת לדיאטנית זו בחירה טובה, לפחות בתור התחלה.
היא בהחלט תוכל לעזור לך, משום שאכילה נכונה ומאוזנת היא חלק מהטיפול בבולמוסים.
יתכן וזה לא יספיק. יתכן ותזדקקי לטיפול נוסף, אבל היא כבר תדע להגיד לך.
אני חושבת שכרגע המטרה שלך צריכה להיות מיגור הבולמוסים ואיזון האכילה. דחי את עניין הירידה במשקל עד לאחר שתחלימי.
בעניין המשקל - שתפי אותה בפחד שלך והגיעי איתה להבנה.

מאחלת לך הצלחה ובריאות :)

קודם כל, תודה על תשובתך,
למה הכוונה בטיפול נוסף ?
ואני לא בטוחה שארצה כל כך לספר לה על הפחדים שלי ומה אני מרגישה ואיך הגעתי לזה. בנוסף, אמא שלי תהייה איתי, ואני נורא לא רוצה שהיא תשמע את מה שיש לי להגיד. אני יודעת שהיא יודעת מה עובר עליי (בכל זאת, ההורים שלי ראו כמה רזיתי ועכשיו אי אפשר להתעלם מהעובדה שאני כל הזמן הולכת וחוזרת מהמטבח) אבל אני לא רוצה שהיא תדע מעבר.
אני נורא מפחדת שאני לא אצליח להשתלט על הבולסומים שלי. כרגע זה פשוט נראה בלתי אפשרי. כל מה שיש לי בראש סובב סביב אוכל, או מה הדבר הבא שאני אוכל, ומה יש לי בארונות. האם לאחר טיפול אני אוכל לצאת מזה ולרדת במשקל בצורה נכונה ? אם כן, כמה זמן בערך ייקח התהליך הזה ?

הכוונה בטיפול נוסף יכולה להיות סוג מסוים של טיפול נפשי, לפעמים טיפול משפחתי, לפעמים גם תרופתי, יש מגוון של טיפולים ולרב יש צורך בשילוב, משום שהפרעת אכילה היא בעיה נפשית עם ביטויים פיזיים, כלומר אכילה לא תקינה, בולמוסים, הקאות וכו.
אני לא מכירה אותך ולכן אין לי מושג מה הבעיה שלך ומה הטיפול הנכון,
אבל חשוב מאד שלא להסתיר. לא מהורייך ולא מהדיאטנית. יש אפשרות להיות בחדר עם הדיאטנית לבד, לפחות חלק מהמפגש אם יהיה לך יותר קל, אבל את חייבת להבין, שאם לא תשתפי, העזרה שתקבלי תהיה מאד מוגבלת, והזמן עובר....
אז, למרות הקושי העצום, היי אמיצה וספרי הכל!
בצלחה :)

שלום מורן,

את כותבת על הפרעת אכילה שהתחילה לפני כשנתיים ולא ברור מדברייך האם טופלה מעבר להיבט התזונתי.כי על פניו נשמע שהחלפת מחלה אחת באחרת,ששתיהן הן ביטוי למצוקה ריגשית שמשתחזרת באמצעות סממנים פיזיים משתנים.
ה"א לא נעלמת ביום בהיר,היא באה ללמד אותנו משהו ואם לא נהיה קשובים למסר הזה,לא נצליח להחלים ממנה.רק שזה קשה מאוד וכמעט בלתי אפשרי לבד,ואת בעצמך מתארת שהמצב יצא משליטה,כפי שקורה תמיד עם קשיים מודחקים.
עצתי לך, עם כל הקושי שבשיתוף(מדבריים אני מבינה שאת קטינה??) והחשש לספר להורים,לקחת אחריות אמיתית על חייך ולפנות לטיפול כדי למגר את הפרעת האכילה מחייך.אל תשלי את עצמך,אם המצב לא יטופל,את תמצאי את עצמך מבזבזת יותר מידי חשובות מחייך בגיהנום הפרטי הזה.
ההתעסקות שלך בלרדת 5 ק"ג מנסה להניע אותך מלהתבונן לתוך הדברים האמיתיים שדורשים היענות.וגם אם תגיעי לשם,זה אף פעם לא יספיק,ובטח ובטח לא יהיה זה שיגרום לך לקבל ולאהוב את עצמך.
קחי את עצתה של דנה ושתפי את הדיאטנית בפגישה הקרובה.אל תפחדי.
אני מכירה כ"כ הרבה נשים שפחדו לשתף את ההורים,אבל בדיעבד אף אחת לא מתחרטת שעשתה זאת.


אשמח לשמוע התפתחויות...
קרן אור.