הפרעת אכילה?

חסרת אונים יקרה,
מאוד עצוב לקרוא את מה שאת כותבת.ואני יודעת שבה"א דימוי הגוף מעוות כך שגם אם אומר לך שאת לא רואה את עצמך רזה כפי שהינך,זה לא ממש יעזור וידי תהיה כאן על התחתונה..אז אני לא מנסה.אבל רוצה שתחשבי על זה שאם כל הסביבה שלך מעירים לך שאת רזה מידי,שזה מספיק,שאת חולה,יכול להיות שאולי את טועה בתפיסה שלך את עצמך?יכול להיות שאת כ"כ שקועה בהפרעת האכילה שלך שהפסקת לראות,את עצמך???
ואני רוצה לספר לך שאולי בתחילת הדרך יש אשליה של שליטה,הרגשה כאילו אם רק נרד עוד כמה ק"ג החיים יהיו טובים יותר,מאושרים יותר..אבל מהר מאוד את מקום האופוריה תופסת המציאות והדבר האחרון שאת יכולה לומר על החיים שלך זה שאת שולטת בהם.ואת יורדת במשקל,אבל מגיע הרגע שאת אפילו לא נהנית מזה,כי את לא מרגישה טוב,כי את חלשה,מסוגרת(ה"א הרחיקה אותך מכל אלו שרוצים לעזור,שכחת??) ובדיכאון עד שנראה שאין מוצא.זה קורה לכולם באיזשהו שלב.וההכרה הזאת היא הדבר הכי כואב שיש!

יקרה,הדבר הכי טוב שאת יכולה לעשות כרגע למען עצמך הוא להושיט יד ולהיאחז בידיים האוהבות והמטפלות שמושטות לעברך,אלו שרוצות אך ורק בטובתך.אל תתני לעצמך להפוך רק להפרעת אכילה מהלכת.יש חיים אחרים בחוץ,טובים אפילו,אפשר שתחיי אותם אחרת,כמו כל בת בגילך.אל תחכי להתעורר מאוחר מידי(וכן,יש דבר כזה),כי עם הזמן זה הופך להיות הרבה יותר קשה.


אני כאן בשבילך כדי להשמיע לך את אותו קול בריא,אם תבחרי בכך.
קרן אור

עניתי לך !