חרא!!

בלונדי מה חרא? מה קרה?
אני מבינה את זה..לפעמים מנסים לשמור על החיוך הזה, אולי אפילו בשביל העמדת פנים
בפני עצמנו, כדי לא להרגיש שאנחנו נשברים..אבל אני מכירה את הרגעים האלה שפשוט
הכל נהיה בלתי נסבל,
תמיד אני מדמה את זה לסיר שיש ב ומים, וזה סיר מאוד גדול, ומאוד חזק...הוא מסוגל להחזיק בתוכו
כמות מאוד גדולה של מים רותחים..ולאט לאט הוא עולה, והוא מתחמם, והכל לאט לאט...אבל בסוף
זה כבר מגיע לקצה..ואני מכירה את הרגע הזה שהמים עולים כמעט על גדועותיהם (כן לא כתבתי
את זה נכון..תקני אותי) ואז המכסה של הסיר מתרומם, והמים עדיי ןלא יוצאים החוצה, אבל לסיר
זה כואב (כואב כן!) כי המכסה נופל עליו בגלל המים שמעלים אותו למעלה בשל הרתיחה הרבה
וכמות המים הגדולה.
נווו תגידי שהבנת אותי??
תשפכי הכל..
אני פה אם זה עוזר לך.

ואגב, הפגישה הייתה מזוויעה, אבל בסדר, זה מאחורי.

פשוט אני שמחכה לתגובה ממך

מה קרה, מתוקה? תכתבי לי! אני פה, וגם שם.

ולמה לשתוק אם אפשר לדבר באמת?

אני כאן.

חיבוק ענקי בינתיים...

ממני.

אני מקווה שבשעה שתקראי זאת "שיא" החרא כבר יהיה מאחורייך.ואני כאן,תמיד,כדי להקשיב ולעזור אם אפשר.אז נצלי את הבמה יקרה שלי,ואל תשארי לבד עם "החרא".
מאחלת יום יום מקסים,יקרה שאת,ומחכה לעדכון.
קרן אור