ערב נעים בנות יקרות!

בלונדי-שמחה שהצלחתי לחמם לך מעט את הלב,התכוונתי לכל מה שכתבתי ואני מקווה שתוך כמה ימים ערפילי האי וודאות יתחלפו במשהו ודאי פשוט וקל..תודה על המחשבה על להאכיל אותי,אבל נראה לי שלא חסר לי כאן...
פשוט אני-תמשיכי לפנטז על המזרק שוקולד,בדיוק כפי שאני אמשיך לפנטז עליו,כיוון שהילדים חיסלו אותו עוד לפני שהגעתי הביתה היום(ואולי טוב שכך,כי חיסלתי חצי תבנית של בראוניס...ןעכשיו שאני חושבת על כל המרכיבים בנפרד נהיה לי רע...חחח...)
ועוד משהו אבל רציני-אני חושבת שלפעמים כשמקיאים נפשית,זה מתבטא גם פיזית.אבל צריך לעבור את המחסום הזה,תמיד צריך לשבור את קשר השתיקה.ברור שזה יהיה קשה כי את לא רגילה,אבל אח"כ התחושה של הגוש שתמיד ישב בפנים מתחלק לעוד מישהו ולפחות יש הקלה כי גם לשמור על משהו בפנים ולחיות בסוד זה קשה.ואולי הכי קשה.צריך לתת לאמת את הממשות הראויה שלה ומתוך זה לצמוח.ולא,מי שאוהב אותך ואיכפת לו ממך לא מרגיש שזה כבד או מעיק לו מידי.אז הסירי דאגה מלבך.לגביי הבחור-את נמצאת כרגע עם עצמך במקום שלקבל החלטה זה לא דבר חכם כרגע.קחי הפסקה (לא ניתוק) ולפעמים בשלבים האלו עולים רגשות שעד היום לא הרגשנו,לכי תדעי,אולי יתברר לך שהקשר חסר לך דווקא...
פרפרה-אני שמחה ע"כ שאת מעלה על הכתב את המציאות עימה את חיה,אבל לא ברור לי למה את בוחרת להמשיך בה.את יודעת הרי שזה הרסני,ואת גם יודעת שמן הסתם את תתמוטטי באיזשהו שלב,לא עדיף לעצור לפניי??הרי אי אפשר לחיות עם התעמלות אובססיבית(שלא ברור לי איך את מצליחה בכלל) ועם הרעבה,עבודה,ושיגרה.בסופו של דבר זה יגמר,ולא טוב.זה גם גורם לך לחוסר יכולת לפנות מקום לדברים אמיתיים,לזוגיות,לפנאי,לחברה.אני מקווה שמתי שהוא נהיה חלק בכיוון בריא אצלך,ואין טעם לנאום לך,כי ברור לי שזה יכנס ויצא כמו שזה,אבל אני באמת מקווה בשבילך שתצליחי מתי שהוא כן לראות דברים אחרים,כן לראות את עצמך כמו שהסביבה רואה אותך,וחבל לבזבז את כל האיכויות האלו בשביל כלום.אבל זה כבר שלך ותלוי רק בך,לטוב ולרע.זאת שאלה של גישה ושל החלטה.ואני מקווה שהקול השפוי שבתוכך יצליח לגרום לך לקבל החלטה נכונה על החיים שלך.