הו שלום יקירות שלי!

לא הייתי כאן היום,רבצתי במיטה עד כדי אי יכולת\חוסר רצון לצאת.תקף אותי כאב ראש נוראי כנראה מהסינוסים המודלקים שלי(זאת רק השערה),אבל ניצלתי זמן זה כדי לעשות מה שרציתי כבר זמן מה:להעלות את מזוודת הזכרונות מהמחסן ולסגור פרק חשוב.לא קל לקרוא מה שכתבתי שם,בסה"כ רק מחברת אחת עברתי אבל הייאוש,החוסר תקווה,הרצון לא להמשיך זעק מבין השורות.בקושי יכולתי לזכור\להאמין שזאת אני רק לפני שש שנים.לא חשבתי שאשרוד מעבר לעשור השני ואילו היום אני ניצבת בשלהי העשור השלישי.ולמה אני מספרת לכן כל זאת??כדי שתבינו שבאמת אפשר,כדי שתראו שמבעד לענני החוסר תקווה הכאב שתוקפים אותנו מפעם לפעם המצב הזה יכול להשתנות וזה תלוי רק בנו.אם יכולתי הייתי מחבקת את הבחורה העצובה שכתבה את כל השירים האלו,ומבטיחה לה עתיד טוב יותר.אף אחד לא היה שם כדי לספר לי שזה אפשרי,סיפרתי וגיליתי זאת לעצמי.והיום הבחורה הזאת נגוזה."נולדה" מישהי אחרת מכל המצוקה והכאב הזה,מישהי שהיא ממש אחרת...מישהי שמייחלת להגיע לכל אחת מכן ולעטוף אותה באהבה כשהיא צועדת במסלול המפותל שנקרא חיים.חיים אמיתיים שנמצאים שם כדי שיחיו אותם.
ועכשיו אליכן:בלונדי-שמחה שיצאת ונשמת אוויר נקי בחוץ.אני עושה זאת הרבה בתקופה האחרונה וזה "מנקה" לי את הראש ונוטע בי אנרגיות אחרות,חיוביות יותר.
מה בישלתי??שום דבר מיוחד-קציצות עם גזר מתוק,פתיתים,מרק דלעת המפורסם(כי הרכב מנצח לא מחליפים).אני מניחה שאת בטח כבר אחריי הבישולים שלך.אצלך הם נשמעים מעניינים יותר...
פשוט אני-אין לי הרבה מה להוסיף מעבר למה שאמרתי לך קודם.ולא,המרק ללא התוספות "הרעילות" לא מרגיע אותי,ואת יודעת למה...
פרפרה-אני חושבת שבלונדי סיכמה הכול.ואני מקווה שתגיעי מתי שהוא לאמת שלך,האמת שבגללה את רודפת את עצמך.האמת שלא מאפשרת לך לנוח ולספק לעצמך את מה שאת זקוקה לו כדי לחיות.אל תספרי לי סיפורים שזה בא רק ממקום של לרצות לרדת במשקל(כי למי שזה בא מהמקום הזה עושה את זה בדרך הדרגתית ובריאה,תוך שהוא שם לנגד עיניו את הבריאות שלו בראש),הרי הייתי שם מספיק זמן כדי לדעת מה ניסיתי להקיא מתוכי.
כרוניתוש-ראיתי שהפצעת מוקדם היום,אני מניחה שאת כבר לאחר סידוריי הבוקר.אני מקווה שתמשיכי היום את הנעימות והכייף שהיה לך אתמול..
ולכולנו-שבת שלום חברות יקרות,ואני כאן עכשיו,נפרדת מהילדה שהייתי,לתמיד.