קרן אור היקרה:

מה שלומך? איך את מרגישה בזמן האחרון?...כבר מלא זמן שלא כתבתי בפורום מדי פעם היתי נכנסת ורואה שכרגיל הפורום מלא בהודעות ואנשים שזקוקים לתמיכה ולעידוד שהמקום הזה יודע להעניק-עד כמה שאולי קשה להגיד מבחינתי זה נראה נורא רחוק אולי זה דבר טוב שזה ככה אבל זה לא גורם לזה להרגיש פחות מוזר..
אפשר להגיד שההתמדה הכמעט כואבת שלי בללכת לקב"ן פעם בשבועים מתחילה להשתלם אני סוף סוף מרגישה שאני באמת מחלימה זה קצת מפחיד,לפעמים אני מרגישה שאני פשוט לא יודעת איך לחיות בלי להתנהל סביב ה.א. אבל מעצמו אני פשוט מתחילה להתקדם מעבר לזה-זה מאבק תמידי ואני לא תמיד מצליחה אבל אני באמת מתקדמת לא מהר מדי ולא בדיוק רחוק מדי אבל זה לא כמו שזה היה פעם-נכון אני עדין לא מסוגלת לאכול כמו כולם -3 ארוחות ביום זה בד"כ המקסימום בשבילי והכי מתסכל זה שאני ממש מרגישה את המאבק מתנהל בתוכי.. בטיפול באמת שהצלחתי להודות בהרבה דברים קשים ונושאים כואבים אבל הבנתי שאם אני רוצה לחיות כמו כולם אני אהיה חייבת לדבר על זה או שאין לי סיכוי.עליתי קצת במשקל וזה לא מרגיש סוף העולם כמו פעם,לא הכי נוח ומעדיפה אולי להיות במשקל קצת פחות אבל אני מקווה שכמו כל שאר הדברים גם זה יעבור..נראה לי שעזה שהבנתי שיש לי גב שנהיה נורא קשה במקום שרות שלי בבי"ס והמנחת קליטה אמרה לי שחד משמעית אין לאפאחד זכות להתיחס אלי בצרה כזו-זה כאילו אישר את ההרגשה שלי אני לא לא מציאותית לצפות לחיות בעולם שלא צועקים עליך כל יום הוא ריאלי ובסדר גמור..
בכל אופן אשמח ממש לשמוע מה את חושבת,מתגעגעת ואוהבת תקווה