בקריסה

אפרת יקרה,
המצוקה והכאב שלך נשמעים,ובעוצמה.
את כותבת על טיפולים שעברת(האם את מטופלת אצל צוות שמתמחה בהפרעות אכילה?) ועל כך שאין ממש שיפור במצבך.
אני מבינה את העייפות,זה אכן קשה מאוד לחיות עם הפרעת אכילה כה עוצמתית ובועטת.אבל אל תתייאשי,לפעמים צריך לעבור כמה טיפולים,כמה מטפלים ואפילו מספר אישפוזים כדי להגיע אל האחד שכן יהיה אפקטיבי ואולי הכי חשוב הוא שאת תגיעי לטיפול מגויסת ונכונה באמת לוותר על הפרעת האכילה שלך,על כל המשתמע מכך.
אם אחרי כל אלו ובהנחה שהטיפול הנוכחי שלך הוא כזה,לא הייתי שוללת אשפוז לכמה חודשים,במהלכו תוכלי להרפות ולדעת שיש שם צוות שידאג לך עד שתוכלי לעשות זאת עבור עצמך.העייפות שלך מורגשת וקשה במצב כזה להתגייס למחלמה ולכן לא הייתי שוללת את האפשרות הזאת .
אשמח לשמוע מה את חושבת.
קרן אור.

חג שמח קרן אור! קודם כל תודה לך על ההתייחסות...זה לא מובן מאליו..
אז אני כן רוצה להתייחס לשאלות שלך...כדי שתוכלי לעזור לי כמובן עד כמה שאשפר במסגרת הפורום הזה...
מגיל 17 הייתי מטופלת אצל עו"ס, פסיכולוגיית, רמבם-הפרעות אכילה ,הייתי ב0A כמה שנים טובות....(זה כבר לא מתאים לי)
כיום בת 29 בטיפול אצל עו"ס בריאות הנפש ..נכון שהיא לא מומחית להפרעות אכילה אבל היא מאוד עוזרת לי וכמו שאמרת האוכל זה רק סימפטום ...הטיפול האמיתי שיביא למרפא אמיתי ויציב הוא בנפש שלי..
אשמח לענות לך על כל מה שחשוב כדי שתביני אותי
אפרת

היי אפרת,
תודה על הכנות והשיתוף.
את כותבת שהעו"ס עוזרת לך אבל באותה נשימה את מתארת מצב של הפרעת אכילה שהולכת והופכת לכרונית יותר ויותר,עד כדי שיבוש סדר היום הטיבעי והמנעות משגרת חיים שהם חלק מחייה של מישהי בת 29,אני גם מבינה שבבסיס ההתנהלות הזאת עומדים מצוקות וקשיים לא פתורים מהעבר.
יחד עם זאת,לא ניתן להחלים מהפרעת אכילה ע"י טיפול ריגשי בלבד.את חייבת לגעת בנושא האוכל ולהתחיל טיפול תזונתי שמטרתו מעבר לאיזון האכילה ומניעת הבולמוסים,לראות מה קורה לך בזמן אמת כשאת מתירה ומוותרת על השליטה בסימפטומים הפיזיים(בדרכ זה מעלה את המצוקות הנפשיות האמיתיות וחשוב שיהיה מענה לעניין כי לפעמים הבולמוסים מחמירים בהתחלה).אני לא יודעת עד כמה את כנה עם העו"ס ועד כמה את משתפת אותה בהפרעת האכילה שלך,אבל נכון להיום זה נשמע כלא מספק.אני מציעה לפתוח איתה את הנושא ואולי לשלב טיפולים נוספים עם אורנטייציה של הפרעות אכילה,כדוג' CBT (נמצא יעיל מאוד בטיפול בבולימיה),טיפול תזונתי וכן מעקב רפואי.
מה את חושבת??

קרן אור.

הי קרן, תודה על התגובה .
אני כנה איתה עם העו"ס לחלוטין על בעית האכילה. היא זאת שהפנתה אותי לרמבם אך הם אילצו אותי לבחור בינה ובינם(שלא יהיה כפל ) ובחרתי בה ...
אני אפילו לא יודעת איך כ"כ לענות לך....לחפש עוד טיפול?! לא יודעת מאיפה להתחיל....
אני חושבת שגם כאן מולך די אני מראה רק את הקשיים והמצוקות ואת לא רואה את המקומות היותר מנורמלים בחיי. סה"כ -אני עצמאית, שוכרת דירה, עובדת ,אקדמאית.....
באמת בתחום האינטימי יש בעיות ....
אני כבר עייפה....הראש שלי לא חושב כ"כ מסודר...
אני גם עם משלשלים כפתרון לאי הנוחות שנובע מהבולמוסים/האכילה הלא נכונה..אז הייתי מרותקת היום לבית/ לשירותים.
בנוסף לכל המתרחש בחיי שכבר ציינתי בפניך נפרדתי לפני כחודש ממאמנת שליוותה אותי 3 שנים והיתה לי תלות קשה בה.+ עוד כחודשיים אסיים לעבוד ועלי למצוא עבודה חדשה שגם אין לי כוח...
חשבתי להיכנס לאתר היכרויות אך אני כ"כ לא רוצה להיות אני ולשים את התמונה שלי עדכנית.אני מרגישה כלואה בגוף השמן הזה....בשיפולי הבטן הדוחים....איך אני אשים תמונה כזאת ואיזה בגדים אלבש לדייטים כשאני כ"כ נבוכה מעצמי?!
מרגישה חרא.....מייחלת לעיתים לסוף...

אפרת,
את מתארת מצב שהפרעת האכילה השתלטה בו על כל דפוסי החיים ובאותה נשימה כשאני מציבה לך מראה מול העיניים את מנסה לברוח מהתמודדות עם הידיעה הזאת ב"התיפייפות" שהמצב לא נורא כ"כ,שיש לך גם חיים "נורמליים"..ואני תוהה מה זה משרת?ולמה את כ"כ מפחדת לראות ולהכיר באמת והאם גם מול העו"ס את מתארת את המצב ככזה?הרי עצם העובדה שאת כותבת כאן מראה שאת יודעת שחייך יצאו מכלל שליטה ושהטיפול הנוכחי (עד כמה שאת מרגישה מוכלת ומובנת בתוכו )אינו מספק כרגע וככל שתכירי בכך מהר יותר,כך תוכלי מוקדם יותר לעזור לעצמך באמת.אני בטוחה שאת יודעת שמצב שמישהי מייחלת לסוף בגלל המראה שלה,יהיה התפקוד היומיומי שלה אשר יהיה(שגם לגביו אני לא בטוחה כי ריתוק לבית ולשירותים בגלל לקיחת משלשלים לא מאפשר ופוגע בתפקוד הרגיל),הוא מצב מאוד לא תקין וטבעי.
זוגיות לא תפתור לך את הבעיה,את צריכה קודם ללמוד לחיות עם עצמך כדי שתוכלי להתפנות אח"כ ריגשית,נפשית ופיזית לזוגיות אמיתית.
אני חושבת שהגיעה העת לקבל החלטה אמיתית,כי רק את יכולה לצייר את התמונה של חייך.ואני אהיה כאן אם תרצי עזרה בכך.
קרן אור.