שוב ברגרסיה

אין לי כוח לכלום .שוב אכלתי 8 עוגיות אחרי ארוחת צהרים מלאה...לא מצליחה להשתלט על הדחף לאכול והרבה....
לא מליחה לא להרגיש אשמה עם זה ולאכול שוב רק בגלל זה...
לא בא לי כלום ....
אני עייפה מהילחם בדחף לאכול, עייפה מ "להחזיק " את עצמי...אז אני לא נלחמת ופשוט אוכלת אבל אז סובלת ואוכלת את עצמי על כך...
מתי הסיוט הזה יגמר ?!
אני מתביישת בכך שהגוף שלי משתנה כ"כ מהר , משמין ומתקרבת ל70 ק"ג וזה מפחיד אותי כ"כ ......
אין לי כוח "לתקן" דברים בחיים שלי אם כי יכול להיות שזה יעזור לי לא להצטרך את הבולמוסים....
מיואשת...

שלום אפרת,
כתבתי לך בהודעה הקודמת דברים שאשמח לקבל מענה עליהם כדי שאוכל לענות לך בצורה ספציפית יותר.
אני שומעת כמה התמקדות שלך היא בנושא אוכל\בולמוסים\משקל,אבל אני לא שומעת ממך דבר ולו חצי דבר מה קורה איתך מבחינה ריגשית.
את מכניסה את עצמך למעגל הרס עצמי,שמזין את עצמו שוב ושוב.ואת מסרבת להבין שאת היחידה שאוחזת במפתחות ומסרבת לשחרר.הפתרון יבוא רק מפתירת העניין ברמה הריגשית,בהתמקדות בסיבות לבולמוסים ואיזה חלל את מנסה למלא באוכל,עד כדי כך שהוא בילתי נשלט.
את צריכה להבין את זה כדי להתקדם.זה לא אשמתך ואני יודעת כמה זה מעייף וקשה,אבל אולי בפתחו של פסח,חג החירות הנפשית ,תשאפי לשם.
את מבזבזת הרבה אנרגיות על כלי המשחק הסימפטומטים ,שעה שאת יכולה להבין שהמלחמה בהם היא היחידה שיכולה לספק לך באמת מנוחה ושקט.
קבלי את ההחלטה.הוציאי עצמך ממעגל ההרס העצמי,שעד כה לא הוכיח את המדיניות שלו..

חג שמח,
קרן אור.

נרגשת מזה שאני מתחברת מאוד לדברים שלך...
יש אכן חלל מאוד גדול בחיי ונראה לי שזה קשור לזוגיות....הרבה שנים הקפאתי את עצמי ונמנעתי מקשר זוגי, מגע ואפילו מבט וזאת במודע ולא במודע ....פעם לשנתיים, פעם ל3 שנים, פעם לעוד שנתיים.....טוב....הבנת את הרעיון....
עם ההחלמה והשיקום חזרתי שוב לפעילות מינית/אינטימית /רגשית בחודשים האחרונים ...מס' קשרים שדי היו ארעיים ומיניים -דבר שהיה לי מאוד לקשה לקבל את התנהגותי ולהפגין חמלה כלפי עצמי..שעורר רגשות קשים כלפי עצמי מהעבר...של השפלה, ניצול וקושי לסמוך על עצמי להבא ורצון שוב לכלוא את עצמי ולהיכנס להקפאה מחודשת...
והדרך כנראה לעשות זאת דרך הבולימיה הזאת כי אז כל מה שמעניין אותי זה האכילה וההשמנה ואיך להוריד והגועל העצמי ....ובטח שלא גברים.....
שלך,
אפרת

עניתי לך למטה..