לדוד

שבוע טוב קרן
תודה לך מאד
ביום חמישי יש לי תור להשלמת ראיון בהדסה, אשוחח איתה על העדיפות של מטפל או מטפלת.
אני מרגיש שאת צודקת שעדיף יותר מטפלת, אבל שפת הגוף של המטפל והמטופל מאד חשובים לשניהם, ובהופעה קייצית גם עדינה לא תמיד נעים לבחור דתי להישיר מבט, וזה יכניס אולי קשיים מיותרים ולא יתנו לטיפול לזרום נעים.

היחסים מאד מתקדמים, בנתיים אני משתף אותה לאט לאט במידע רגיש על האישיות שלי.
האבחון זה המקצוע שלה כך שאצטרך לשתף אותה.
בנתיים זה הולך מאד טוב, דברים שמאד חששתי מהם, מתקבלים בהבנה טובה.
נראה לי יותר קרוב מה שאמרת שאם היא תחליט ללכת על הקשר, אז היא פשוט תרצה אותי עם כל האישיות שלי.

נראה, שעל קווי אופי בסיסים שמפריעים לשני, אנשים לא מוותרים.
אבל ברגע שהאופי מתאים, ונוצרת אהבה מוכנים לסחוב ולקבל גם תיקים מורכבים.
את מסכימה עם הדברים?

אומנם נראה שיש סיכוי גדול שזה יעבור, איני יודע עם בקלות.
אבל, היא אמרה שההיגיינה מאד חשובה לה בחיים, היא מגיעה לכל פגישה בתיק עם מוצרי היגיינה צמודים, מעבר לממוצע. וגם אמרה [בצורה מכובדת] שתשמח אם זה יהיה חשוב גם לי לשמור יותר על הופעה מסודרת ומהוקצעת.
כך שמהמקום ההיגייני שלה, אני חושש שזה ידחה אותה.
האם זה קשור??? או שלא??


מאד מעודד שהיית במקום הזה, ועברת בשלום...
הייתי מעוניין לשוחח איתך לפני שאני משתף אותה בזה.
לקבל הדרכה בטלפון מעט מפורטת, מה לומר מה לא, מה נשמע קליל ומה יותר צורם.
אם יש לך כללים אישיים שענייני הפורום נשארים רק שם, אבין אותך.
בכל מקרה זה המייל
[email protected]

יש לך יכולת תמרון מאד גבוהה במילותייך, שמאפשרות לך, לתת הרגשה של שומעת וגם לייעץ מייד.
אני מאד שמח שהצלחתי להביע מעט מרגשות התודה שלי.
יש קרוב משפחה שאני משתף אותו בזה בצורה כללית, והא לא תפס בהתחלה את מי אני מצטט...
זה מצחיק קצת להודות כששנינו אנונימיים.
דוד

הי דוד,
ראשית,בהצלחה היום בתור בהדסה.אשמח לשמוע עידכון.
לגביי החברה שלך-אני שומעת כמה הקשר איתה משמעותי עבורך וכמה אתה עסוק בו ובמקביל אני תוהה מה קורה עם הפרעת האכילה שלך,האם אני שומעת עליה פחות כי אתה עסוק יותר בקשר והוא מזין אותך באמת עד כי אתה יכול להניח אותה מעט בצד?אשמח לשמוע יותר.אני גם שמחה לקרוא על הפתיחות של שניכם.עצם הכנות שלה מראה שהקשר חשוב גם לה והיא בונה על תשתית להמשך ובמקביל מרגישה מספיק פתוחה איתך ובטוחה בקשר כדי להעלות דברים שמפריעים לה.אני לא חושבת שהפרעת האכילה שלך תגעיל אותה,לא נראה לי ששם הדגש(משיחות עם בני זוג זה לא מה ששמעתי שמפריע להם).נראה לי שהרגש העיקרי שיעלה הוא דאגה.והיא מובנת.
לגביי בקשתך לשוחח איתי-תראה,אני לא בטוחה שאני הדמות הנכונה להגיד לך מה לומר או לא,מהסיבה שאני לא חלק בקשר ואינני מכירה אותך או אותה ומה שנכון ועבד עבורי לא בהכרח יהיה הנכון עבורך (אומנם הפרעת אכילה היא אותה הפרעה ברמה הסימפטומטית אבל יש לה קשת של גוונים וכל אחד מגיע אליה ממקום אחר ,מהעולם הפנימי שלו),אני לא יכולה ולא רוצה לקחת אחריות על הקשר הזה,ואני רוצה שתקח זאת בחשבון.אבל אם לאחר כל זאת תרגיש שאתה בכל זאת רוצה,אני מזמינה אותך לכתוב לי מייל(הכתובת מופיעה למעלה) ומשם נמשיך.

כך או כך,שמחה תמיד לעזור.ומחזיקה לך אצבעות על היום.
קרן אור.

שלום קרן

הראיון הסתיים ועכשיו בהתייעצות היא מנהל המחלקה הם אמורים להחליט מי יהיה המטפל ואיך להמשיך, הם יצרו איתי קשר, היחס שם מאד עדין ונחמד, יצא שאמשיך בכל מקרה את הטיפול עם מטפלת, מטפל לא מצוי כל כך שם.
מחכה מאד להמשך.
בקשר להפרעה, עברתי לאחרונה מקום, ואיני נמצא במקום הקבוע שהייתי במשך שנים, המקום פחות מסודר, וודאי שלא מתקרב למצב של בית, ההגנות הקבועות לא נמצאות, גם ההרגשה שיש מטבח מסודר בכל מצב וזמן כמו בכל בית לא נמצא, כך שמצד אחד אין לי את הפריוולגיה לדלג על ארוחות, ומצד שני אני מרגיש לחוץ לאכול, ולאכול עוד גם כשאיני בדיוק רעב, הבולמוסים מנצנצים כל הזמן ללא הפסק.
ואני כל הזמן חייב להמודד איתם.
אומנם הקאתי בנתיים רק פעם אחת, והצלחתי בהרבה מאד הזדמנויות, בסך הכל מצליח לשמור, אני יצטרך ללמוד דבר שרחוק מאד ממושגי, וזה סדר קבוע באכילה,
לגבי הנושא השני, גם המקום הזה של המעבר בנתיים מאד מכביד, וללא פיתרון טוב.
אין ספק שאני חייב את הטיפול בהדסה.
למרות שאני אומר מידי פעם לעצמי, מה אתה עושה מזה עסק, הפרעת האכילה אתה כבר חי איתה הרבה שנים וזה לא נורא.
וגם הבעיה השניה אפשר למרוח ולהמשיך לחיות איתה.
א. אני יודע היטב כמה זה לא נורמלי, וכמה צריך להשקיע לעבור את זה.
ב. לקשר זוגי זה וודאי יותר מחשוב מאד לשנות את זה.
ג. אמרתי להם היום בהדסה, שאני לא מצליח להניח את האצבע אבל אני מרגיש שהמקום הזה פוגע לי בעוד מעגלים בתפקוד, איני יודע עם זה ההפרעה עצמה, או המקום שגרם להפרעה.
ומצפה שמהטיפול יהיה פיתרון גם לבעיות הספציפיות שהגעתי אליהם, וגם למעגלים אחרים.
נראה ששמעת לאחרונה פחות על ההפרעה ויותר על הקשר, בהחלט כי הוא יותר דוממינטי, ולא בגלל איזה הקלה מסויימת.
ההרגשה שלי שזה מתקרב למצב שאוכל לספר על זה, ויהיה ביכולתה לשמוע את זה ולהמשיך, בסך הכל לשנינו יש עוד דברים טעונים ששיתפנו בהם אחד את השני.
בקשר לעצה שרציתי ממך, זה היה יותר באיזה שפה להשתמש, איזה מילים יותר צורמות לה לשמוע ואיזה פחות,
כבר אמרתי לה שיש עוד מה לעדכן אותה, וכשאראה את הזמן המתאים יאמר לה.
תודה מאד לך
וימים יגידו
דוד

היי דוד,

בסה"כ אני שומעת יותר ויותר את החלק הבריא אצלך,זה שמבין שההגנות האלו לא ממש משרתות אותך ושאי אפשר לחיות חיים מספקים וטובים לצד הפרעת אכילה פעילה כי היא אכן נוגסת בכל רובד אחר של החיים.מבחינתי היא הסימפטום לתהליך שהחל עוד לפני ומכאן שרק טיפול שיוכל להאיר את הנקודות האלו יהיה הכי נכון ואפקטיבי כדי למגר אותה מחייך.הגיע הזמן לטפל בשורש הפגוע ולא רק לעשות סתימה.
תמיד יהיו טריגרים כאלו ואחרים להתפרצות מחודשת של מנגנון הזלילה-הקאה וחשוב להכיר את הטריגרים האלו ומה מפעיל אותם אצלך כדי ללמוד איך להתמודד איתם רגע לפני.
אני שמחה גם לקרוא על הקשר שבנית,על היכולת שלך להפתח ובמקביל לא להרגיש חשוף מידי..ואני מקווה שזה מצליח להזין אותך מבפנים כדי שתוכל לעשות זאת גם מבחוץ.
תמשיך לעדכן לגביי ההתפתויות עם הטיפול ובכלל.
כאן בשבילך.
קרן אור.

שלום קרן

תודה רבה לך
אני מצטער שרק עכשיו אני מעדכן

כבר עדכנתי בתשובה ארוכה
אבל כששלחתי זה נמחק ולא הגיע ולא היה לי כח נפשי לכתוב שוב

אז קודם סיפרתי לה... אומנם בעדינות ולא מאד מפורט, אבל היא הבינה.
והיא קיבלה את זה נעים...
היא כבר בנתה על משהו יותר נורא, וכשאמרתי לה את זה, נרגעה.
היא גילתה השתתפות מאד חמימה ומבינה.
הטיפול בהדסה כמו שאמרת מאד תרם להרגעתה ולהבנתה.

בנתיים גם אני יצטרך להתאתגר בכוחות שאלוקים נתן לי דרך נסיון החיים.
כדי להכיל את את אישיותה והתמודדוויותיה...
מקווה בשבילה שאהיה מספיק סבלני עדין מבין ותומך.

מצד אחד כל הזמן אני אומר, בשביל מה טיפול וכל הבלגן,
זרמת עד עכשיו בחיפוף של הסדר תמשיך הלאה ויהיה בסדר.
ומצד שי עד כל כך צודקת שזו לא צורת חיים נכונה.
וגם יש לי תפקיד חשוב לדאוג להיות נורמלי.
להיות יציב!

אז בהחלט אחכה בסבלנות לתחילת הטיפול בהדסה ואשתדל לתת שם את כל מה שאצטרך, ולעמוד במשימה.

בנתיים למרות כל המעברי מקומות והשינויים בחיי, בסך הכל לא התפרקתי, ואני מצליח לשמור על יציבות מסויימת.
בשבוע וחצי האחרונים אומנם נשתנו לחלוטין סדרי האכילה
אבל שלטתי על עצמי, ברוך השם, לא הקאתי בכלל!! וגם הצלחתי לרסן במידה מסויימת
את התפרצויות האכילה.

בנתיים רק הודעתי לה על העניין פעם אחת, מאד תמכה, אבל לא המשכתי לשתף אותה, אולי גם היא מעדיפה לא לראות ולא לדעת.

להתראות
תודה רבה מאד....
דוד

הי דוד,
כמה אני שמחה לקרוא על ההתמודדות שלך וזה רק מוכיח שאין ממש סיבה לחיות בסוד ולהותיר את עצמך לבד מול ההתמודדות עם הפרעת האכילה שלך.
אני שמחה שהיא יכלה ויכולה להיות לצידך,ואני מקוה שהקשר ביניכם תמיד יהא מושתת על אמון,כנות ופתיחות גם במקומות הפשוטים פחות עבורכם.
אני גם שמחה מאוד לקרוא על ההתמודדות שלך מול הפרעת האכילה שלך והשינויים המתחוללים בחייך ועל כך שאתה לא נותן לעצמך ללכת שבי אחרי השקרים שהמחלה מנסה למכור לך(אפשר לחיות ככה.."זרמת עד עכשיו בחיפוף תמשיך הלא ויהיה בסדר") ושאתה קשוב גם לקול הבריא שקיים בתוכך,שמבין שאי אפשר ממש להמשיך ולהתקדם בצל חיים עם הפרעת אכילה,כי היא נוגסת בכל חלקה טובה.
בהצלחה בטיפול החדש,אני מלאת תקווה עבורך.
אשמח אם תמשיך לשתף ולעדכן,
קרן אור.

שלום קרן

תודה לך מאד

השבוע יש לי תור בהדסה. איזה יופי, סוף סוף.

וכרגע גם האהבה חזרה, הרבה טעויות שהצטרפו וגרמו להבנה שאנינו מתאימים התבדו, נראה מה יהיה בהמשך.
נגעת במשהו כל כך מדוייק. "תחושה שאתה ראוי גם להיות נאהב"
אני שואל את עצמי כל הזמן האם באמת היא נקשרה רגשית,
כנראה שזה מה שקורה, אבל אני מרגיש ונותן לה תחושה שאני לא מאמין לזה.
או שאני מחכה מתי היא תעזוב.

לא כל כך הבנתי, תוכלי בבקשה להסביר יותר בפירוט.
"אל תפחד להיות אתה ונשמע שכאן אתה מצליח להוריד מעט את המסיכות.הנח להם,הן אינן משרתות אותך".

תודה רבה מאד לך

דוד

תודה לך קרן

את נותנת תמיכה ועצות בדיוק בזמן ובמינון הנכון.
לפעמים אדם לא מחפש באמת עצה, הוא רק רוצה שמישהו יקשיב לו, ויגיד אתה כל כך צודק, זה באמת קשה
ולפעמים הוא מחפש שמישהו ינענע אותו בעדינות ויגיד לו אי, תתחיל לזוז.
נראה שאת מצליחה להבחין הרבה מאד בין השניים ולשלב אותם נכון.
תודה לך מאד
דוד

שלום

הייתי בהדסה, בנתיים היה ראיון, לא גמרתי אותו ויהיה עוד תור להשלמת ראיון ואחרי זה יחליטו על צורת הטיפול.
מדובר בסיפור ארוך של שנה - שנתיים, אבל הוא יסודי.
חצי שנה ראשונה חינם ממשרד הבריאות, ואחרי זה תשלום פרטי.
היחס מאד נחמד.

מה דעתך? האם יש הבדל בין רופא לרופאה כמטפלים- פסיכולוגים.
אומנם כאדם דתי לא הכי נח עם אשה, אבל יש לי תחושה אולי לא נכונה, שמול גבר ארגיש פחות לא נח לדבר, אולי זה סתם חשש איך יקבל אותי.
בכל מקרה היא אמרה שיש שם יותר נשים מטפלות, ויתכן שלגבר התורים יותר ארוכים.

הדברים קצת מתערבבים בקשר עם הבחורה, הקשר מתהדק, אבל גם ככה יש לנו הרים גדולים לצעוד עליהם, אם הסיפור הזה נראה לי שנקרוס מהר, ומאד חשוב לי הקשר איתה, נחכה?

הראיון הבא בהדסה עוד שבועיים

הכל נראה לבנתיים מסע ארוך ומעניין...

תודה לך, ואני בהחלט צריך תמיכה ועצה.
דוד

שלום קרן

יש הודעה קודמת שאשמח ואודה על תגובתך
בנתיים אני ממשיך בקשר עם הבחורה, זה מתקדם מאד טוב.
מעניין זה מתקדם למקום מאד רציני, והיא מאד רוצה.
מה שאמרת שאני צריך להרגיש נכון אם התחושה להיות נאהב,
מאד תפס אותי,
אני בחור דתי, כך שהפגישות יחסית הם ענייניות, והקשר בנינו אומנם נמצא כל הזמן ,
אבל בצורה מעט מוסתרת. שומרים על גבולות מסויימים גם בבטויים של הקשר.
כך שנושא הבירור של אחד על השני ברמה טאורטית מאד חזק, ובאיזה שהוא שלב, אצטרך לספר לה. היא מאד מוכשרת ולומדת מקצועות בתחום.
מה דעתך?
ובסך הכל מאד עזרת לי בהודאות האחרונות להיות יותר רגוע מהעניין הזה.
תודה לך
דוד

ראשית,צר לי שלא עניתי קודם עברו עליי כמה ימים עמוסים ולא הצלחתי להכנס לפורום.
אני שמחה לשמוע שהיית בהדסה ושהדברים מתקדמים בכיוון הנכון.לגביי שאלתך על מטפל או מטפלת אני חושבת שזה מאוד אישי ורק אתה יכול להחליט מה מתאים עבורך.כיוון שלא היית בטיפול קודם ובהנחה שהתורים למטפלות קצרים יותר הייתי ממליצה לך כן להכנס למסגרת הטיפולית ולברר בתוכה איך אתה מרגיש .אני מכירה לא מעט גברים שמטופלים אצל נשים ודווקא מוצאים שזה קל יותר לדבר על הפרעת אכילה ובכלל על רגשות מול אישה.אז תנסה,מה יש להפסיד?

לגביי הקשר שלך-אני שמחה לשמוע שהיחסים הולכים ומתהדקים ואני יכולה להבין את הרצון מול החשש לספר על הפרעת האכילה שלך.קשה לי להגיד לך מה נכון ומה לא,אבל אם אתה שואל מה אני הייתי עושה אז אני הייתי מחכה עד שהייתי נכנסת למסגרת טיפולית ואז משתפת.גם כי יהיה יותר קל לבחורה שמולך להבין שאתה נמצא בטיפול ושאתה לוקח אחריות על הפרעת האכילה שלך ושהיא לא במקום שצריך לקחת אחריות או לדאוג אלא רק להיות חברה,וגם בגלל שכשתכנס לטיפול מן הסתם תצטרך את התמיכה שלה.ואם היא עוסקת במקצועות הטיפוליים,אז נראה לי שזה נשמע מבטיח.
בכול אופן לא הייתי מחכה מעבר לזה.יכול להיות שהיא דווקא תפתיע אותך וכשתספר היא תאמר לך שידעה ושמה לב,כי לעיתים אנו כה שקועים בהפרעת האכילה שלנו ולא שמים לב עד כמה היא באה לידי ביטוי חיצוני שהאנשים הקרובים לנו שמים לב אליהם.

דוד-רוצה להודות לך על המילים המרגשות שכתבת לי ולהודות לך על הזכות שאתה נותן לי לעזור לך.(וטוב שאתה לא רואה כמה אני מסמיקה עכשיו,כי באמת חיממת לי את הלב :-)
אשמח לשמוע מה החלטת,
קרן אור.

הי דוד,
אני שמחה לשמוע שהתור השבוע ומאחלת לך הרבה בהצלחה! טיפ ממני-אל תנסה לגמד את המצב,ספר אותו לאשורו כדי שההמלצות הטיפוליות יתאימו למצבך.
אני שמחה גם לקרוא שהחלטתם לתת צ'אנס לאהבה ומאחלת לך בהצלחה בהמשך הקשר.זה לא משנה מה יקרה בהמשך מה שחשוב הוא שאתם עושים את מה שניתן כדי לכונן מערכת יחסים קרובה ואמיתית.
לגביי המשפט שכתבתי ולא כ"כ הבנת-אתה בעצמך מעיד שרוב הזמן אתה עוטה על עצמך מסכות ושאין באמת שום מקום ממשי בו אתה יכול להיות מי שאתה,לשתף ולא לפחד ממה שיחשבו או יגידו.סיפרת שגם כאן על אף שאתה משתף יותר מהרגיל עדיין אתה מטשטש את זהותך מפחד שיזהו אותך.מה שניסיתי לומר לך בעצם הוא שאל תפחד להיות אתה.אנחנו מבזבזים ככ הרבה אנרגיות על להסתיר ,אנרגיות שאנחנו יכולים(וצריכים) להשקיע דוקא בלהיות עצמנו וללמוד לחיות כשלמים(בניגוד למושלמים).
אז אם יזהו אותך כאן,מה יכול לקרות?לפעמים כשחושבים על התסריט הכי גרוע ומדמיינים שהוא מתרחש זה מוריד את העוקץ מהחרדה כיוון שאנחנו מגלים שגם המקרה הכי גרוע שחשבנו ,בסופו של דבר הוא לא כזה.
ובשורה התחתונה-מי שישאר הוא מי שראוי להיות חבר שלנו ומי שילך בגלל דבר כזה מלכתחילה עדיף שלא יהיה.לא נראה לי שמי מאיתנו היה רוצה בחבר כזה.
האם עכשיו הייתי ברורה יותר?

שיהיה בהצלחה!