ההפרעה שלי .

מבחינתי ?זאת רק דיאטה.מבחינת כולם [מורים שלי ,הרופאה שלי ,האבחון מהמכון להפרעות אכילה ]אני בהפרעת אכילה חמורה .אני עדייך במשקל שהיא לא תקין ,אני 160 על 52.ואני בת 17.4
וכמו שאמרתי נשאר לי להוריד בין 10-12 קילו .
אני מבולבלת ולא יודעת מה לעשות ,מצד אחד אני יודעת שאני ימות בסופו של דבר ,מי יחזיק מעמד בשקל של 40 קילו ?
מצד שלי אני שמנה מה זה 51 קילו ?לגילי אני צריכה לשקון 35-40 קילו .
אני לא רוצה להיות מטופלת בשום מכון ובשום אשפוז מלא \אשפוז יום .
אני לא מסוגלת לאכל .אני לא יכולה לבלוע דברים [רשמתי את הדרך שלי בתגובה למעלה]ואני יודעת שאם אני כן אוכל אני ייצטער על זה וייפגע בעצמי ושאני אומרת פגיעה אני מתכוונת לחתוך את עצמי ,וזה קרה בעבר ולא בגלל שאכלתי .

?

אני לא יודעת אם חשבת על זה אבל הבעיה שלך היא לא המשקל יקירתי הבעיה היא שאת רוצה למות , למה? את מבינה מצויין שגם 25 קילו אם תשקלי לא יעשו אותך מאושרת באמת זה אושר מזוייף מלאכותי כמו סם , נותן הרגשת אופוריה למשך 3 דקות כשאת עומדת על המוזנאים ורואה שירדת במשקל ואחרי חמש דקות מציבה לעצמך יעד חדש. יש לי דמעות בעיניים כשאני קוראת את זה כי אני יודעת בידיוק איך את מרגישה , היית בעודף משקל ירדת וסבלת תוך כדי הקאת וצמת ואנשים לא ראו רק החמיאו לך שזה יפה אף אחד לא ידע כמה את סובלת בשביל זה , וזה מעודד אותך לרזות עוד ועוד אולי בשביל לקרוא לעזרה שמישהו סוף סוף יראה כמה כואב ורע לך , אני יודעת איך את מרגישה כי הייתי שם ירדתי 32 קילו בשנה הייתי בתת משקל התמכרתי להרגשה של הרעב , אבל הבנתי שהמוח שלי נידפק שאני לא מתנהגת כמו אדם נורמלי שלא מגיע לי לחיות ככה מגיע לי לחיות טוב ולהרגיש טוב ולאכול טוב , ואת מי אני בעצם מענשיה בהרעבה הזאת , בבקשה רעות תלכי לטיפול אני מתחננת את רק בת 17 כל החיים עוד לפנייך יש כל כך הרבה דברים טובים ויפים בעולם אני יודעת שהרעב מעמם את הכאבים האחרים שיש בנפש אבל הוא גם לוקח איתו את כל היופי בחיים , את לא תיהיה מאושרת כשתישקלי 40 קילו ואני יודעת שאת יכולה לבגיע גם לפחות אבל למה? למה לסבול כל כך הרבה בשביל מה? כדי להגיע לשם ולגולת שאנה עבדה עלייך שפיספסת את השניים הכי טובות של החיים שלך על מחלה זוועתית ושאולי עכשיו מאוחר או הרבה יותר קשה לצאת ממנה , באיזשהו שלב , במשקל מסוים הכימיה של המוח ניפגעת וכמעעט בלתי אפשרי לצאת משם , גם אם כבר תירצי כי הרי בסופו שך דבר תביני שהרעב לא יהפוך אותך למאושרת ותביני שיש עוד הרבה דברים אחרים שאת רוצה בחיים , את תירצי לצאת מהמחלה המקוללת הזאת אבל יהיה לך הרבה יותר קשה או בלתי אפשרי , אני יודעת שאת פוחדת להתחיל לאכול גם אני פחדתי שאת פוחדת שתחזרי להיות מלאה שאת פוחדת שאנשים יגדו לך ששנת שג'נס מסוים לא ייסגר, אבל את צריכה להבין שכרגע את במשקל תקין , יכולך להיות שאם תתחילי לאכול לפי תפריט מסודרת אצל דיאטנית שיודעת מה הבעיה ומבינה בהפרעות אכילה לא תעלי א
ו מכסימום תעלי 2 קילו אבל במחיר של להיות בריאה זה פשוט שווה את זה , בבקשה רעות לא מגיעה לך הסבל הזה פשוט לא

היי!!!
קודם כל ברוכות הבאות :-)
וי אני ממש ממש מסכימה איתך עם כל מילה שכתבת לרעות.
כל מילה בסלע!@!
ממש מעריכה אותך על מה שכתבת זה כל כך נכון!
רעות יקרה- כל מילה שלי מיותרת. אני מקווה שאת מקבלת את מה שוי כתבה לך כי הכל פשוט חתום ..
תרגישי טוב
נטע

שלום רעות,

אני מצטרפת לדבריה של וי , אני באמת סבורה שיש הרבה מה ללמוד 'ממי שעברה זאת על בשרה'.
בזמן שקראתי את ההודעה שלך הרגשתי את ההרסנות שלך כלפי עצמך, בדרך להשגת משקל היעד את הורגת את עצמך. גם אם קשה לך להבין זאת כרגע (כי מבחינתך הבעיה היא המשקל שלך) את במצוקה מאוד גדולה ואת מדרדרת את עצמך במדרון תלול.
אני מבקשת ממך לפנות ולקבל עזרה מקצועית, את עדיין צעירה וניתן לעצור זאת. האם הורייך מעורבים? אם לא , זה צריך להיות השלב הראשון, אפילו אם את ממש לא מאמינה בטיפול ולא רוצה לפנות לטיפול.

אשמח אם תעדכני,

בשבוע הבא ,למשך חודשיים .

שלום רעות,

מאחלת לך הצלחה רבה במסגרת האישפוז,

אשמח אם תעדכני מה קורה אתך,

אפרת

רעות יקירתי!
תחזיקי מעמד!
מקווה שאת מתאשפזת בבית חולים שיש בו מחלקה מיוחדת להפרעות אכילה
בלי שילוב של מחלקה עם שלל הפרעות נפשיות ...
אבל גם אם כן - יהיה בסדר, תתרכזי במטרה שלשמה את- שם.
תתחברי ותרגעי לאט לאט מהמקום , תקחי את הזמן שלך להחלים בנחת, והלוואי שזה יקרה תוך פחות מחודשיים.
מציעה לך לקחת איתך לאישפוז כלי רחצה משלך (השמפו של בי"ח מעורר בחילה ) את הכרית שלך. חוץ מיזה אם הבית חולים לא מתנגד ,( יש כאלה בתי חולים שלא מוכנים ) תביאי סדין ושמיכה מהבית שתוכלי להרדם בקלות.
קחי טונות בגדים מברשת שינים משחה נעלי בית פיגמה מחשב משחקים סרטים דיסקים מוזיקה פלאפון תביאי איפור סתם בשביל להפיג את השעמום ... מתארת לעצמי שכבר הסבירו לך את הנוהלים ומה בדיוקאת הולכת לעבור שם. בטוחה שיהיו איתך עוד בנות חמודות ואתן תשרדו ביחד... תשתדלי לשמור על הרכוש שלך מפני דיירי המחלקה ומהצוות שעלול להחרים לך דברים. מקווה שלא יהיה צורך !
העיקר תשמרי על עצמך.

אני ישמור על עצמי ואני מקוה שבאמת זה יהיה רק לתקופה של חודשיים ואפילו פחות .יש לי גם את יב על הראש ...
וזה בית חולים בנהריה .
שם התפנה מקום מקום יחידי לאשפוז .

אני יעדכן ..(:

שלום רעות,

קראתי את כל ההתכתבות ושמחתי לגלות שבסופו של דבר בחרת בקול הבריא.אני כמעט ולא מכירה מישהי שפנתה לאשפוז\טיפול בלי רגשות מעורבים.זה טיבעי ומובן וגם מוכר.את תיראי שכשתתמסרי באמת לטיפול ותתני אמון בצוות הטיפולי לאט לאט זה יהיה קל יותר ,לאט לאט הקול הבריא שבך יגבר.זאת רק ההתחלה שקשה ואת יודעת ששוה לעבור זאת כי מגיע לך יותר!
אשמח אם תעדכני כשמתאפשר.
בהצלחה!
קרן אור.

אמא שלי החליטה שלא בא לה לקחת אותי לאשפוז ,וכנשנאלה השאלה למה ,
התגובה שלה הייתה :"את עוד מעט בת 18 את רוצה את יכולה לאשפז את עצמך ולא מעניין אותי שעד אז תגיעי ל -30 קילו .".
אני בכלל לא בטוחה אם אני רוצה או לא רוצה טיפול ,אני יודעת שמבקרה ואני כן ייתאשפז ,אני יצא מהאשפוז ויחזור לאותה נקודה ואפילו יותר נמוכה .

יקירתי!
למה את לא מאמינה בעצמך ובאשפוז? תאמיני בעצמך!
גם אם את תקבלי טיפול תאמיני שתגיעי לנקודה יותר קרובה ליעד ולא לנקודת ההתחלה! גם אם לא תצאי בנקודת היעד לפחות זה יקדם אותך...
אני כולי תקווה שאת תקבלי את הטיפול הכי יעיל עבורך באם זה אשפוז או אם לא...
אבל את צריכה לדעת שרוב העבודה היא שלך!!! את צריכה לפתוח את הפה ולעשותת סוויטש בראש... כי אחרת זה לא יעבוד...
לאט לאט באמת אם את במצב קשה כל כך אז אני חושבת שאשפוז זה הפיתרון אבל אמא שלך חושבת אחרת, היא מכירה אותך יותר טוב ממני.
אני לא יודעת אם זה נכון הגישה שלה, אני באמת לא יודעת מה גרם לה להחליט את הצעד הזה.
אני סתם זורקת רעיון- אולי תלכי לרופא ששלח אותך לאשפוז ותשאלי אותו אם זה קריטי לחכות לגיל 18.
תדעי לך שאם את נכנסת לאשפוז בהסכמה -כלומר לא ע"י צו אשפוז בכפיה. אז את יכולה ללכת מהמחלקה מתי שאת רוצה אז - תמיד תחששבי שזה אופציה בשבילך שעדיפה על כלום.
ככה שבמצב הכי גרוע תעזבי את המקום באישור כמובן ..
אמ.... באמת מצב לא פשוט מה שאת עוברת.
אני מחזיקה לך אצבעות!

אני חושבת שזה כן קריטי לי לכחות עד גיל 18 .
כי ביינתיים אני יורדת ויורדת .
נחר יש לי אצל הרופאה המפנה ,נראה מה היא אומרת .

שלום רעות,

קשה להתאשפז שאין תמיכה, וגם ככה את עצמך מטילה ספק ביעילות האשפוז.
את נמצאת במצב מדאיג. אל תוותרי, פני לאנשי משפחה נוספים(אם יש) על מנת לקבל תמיכה ושיוכלו לתווך בינך לבין אמא.