אוכלת בלי סוף

לצערי כולנו כאן מכירות את התחושה שהאוכל מנהל לנו את החיים,חלקנו אפילו כבר עשור בזה.אבל הנקודה החשובה היא שהאוכל הוא סימפטום לבעיה עמוקה יותר.האם ניסית לחשוב מתי את פונה אל האוכל???מה האוכל מסמל בשבילך??איזה רגשות את מנסה לבלוע יחד עם האוכל???
אם את מרגישה שזה מעבר לשליטתך ואכן מנהלאת ימייך,פני לקבלת טיפול שיעזור לך "לסמן" את המקום בו האוכל נכנס לפעולה.
אשמח לשמוע יותר עלייך,
בהצלחה,
קרן אור

אני מאמינה שיש בעיה פסיכולוגית כלשהי שמביאה אותי בכל פעם להתנחם באוכל, אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה הבעיה, מה לא בסדר אצלי, מה יש לי בתוך הנפש שלא ידוע לי.
איי יכולה שלא להתפתות לאכול כמעט כל דבר גם כשאני שבעה.

אולי את מחפשת למלא איזה ריק שיש לך שם?
תחשבי למשל, מה את עושה כשאת עצובה?
ואולי ברגע הזה שאת שניה לפני שאת אוכלת (כשאת לגמריי שבעה ולא באמת צריכה לאכול
מתוך רעב) אז תעשי את הדבר הזה שאת עושה כשאת בדיכאון..ואז אולי זה יתבהר לך יותר..
אולי תביני מאיפה באה הבעיה בעצם..
והאמת שכתבת שיש לזה משמעות פסיכולוגית, אז נראה לי שלכל דבר שאנחנו עושים יש משמעות
פסיכולוגית, זאת אומרת זה בא מתוך איזשהו צורך נפשי שלנו, מתוך איזה נקודה שנמצאת
אצלנו, לרוב אנחנו לא מנסים לנתח את זה, וטוב שכך, אנחנו לא צריכים לחיות במשך היום ולהבין
כל תגובה שלנו מאיפה היא באה ומדוע.
התגובות שלנו אופייניות לנו, כי הן הרי שלנו...
ולעניין שלך עם האוכל, כנראה זה בא כ"כיסוי" על משהו אחר שאת מחפשת, ואני מבינה שכרגע אינך
יודעת בדיוק מהו..כשזה קורה לך, תעצרי את עצמך, תבדקי, מה היית רוצה ברגע זה..מה יכול למנוע
ממך לאכול, כי באותו הרגע האוכל הוא "כלי עזר" שלך למשהו אחר.

האם יש לך רגשות אשם לאחר שאת אוכלת(כשאת אוכלת לא מתוך רעב, אלא "סתם" כפי שאת
אומרת)?
או שאת פשוט "מעבירה" את זה וממשיכה כרגיל..?

בנתיים שיהיה לך ערב טוב,

פשוט אני

בדיוק בנקודה הזאת שאת מרגישה שזה חזק ממך ושמנגד שהמצב לא יכול להמשיך כך,זה הזמן לפנות לטיפול.כל טיפול שיתאים לך.ואני אהיה כאן כדי ללוות אותך בתהליך,אם תרצי.
ערב נעים,
קרן אור