מקום תקיפת הנוגדנים

שלום יוסי,

בין קצה העצב שממנו יוצא האצטילכולין (משלפוחיות) החומר שתפקידו לגרום לכווץ השריר ובין משטח השריר שעליו יושבים קולטנים שתפקידם לקלוט את האצטילכולין כאשר הוא מופיע ולגרום לכווצו קיים מרווח (מרווח סינפטי).

במיאסטניה גרביס המוח "החליט" שהקולטנים שנמצאים על גבי משטח השריר הם "גופים זרים" ואותם יש לחסל. הוא מפעיל את המערכת החיסונית שמייצרת נוגדנים כנגד קולטנים אלה ומתקיף את ה"גופים הזרים" כל הזמן.

כאשר מנסים להפעיל "שרירים רצוניים" שבהם הנוגדנים "חיסלו" חלק מהקולטנים לא מצליחים להפעילם במלא הכוח. איזה שרירים נפגעים מהמצב שנוצר היא שאלה שאין עליה תשובה והיא שונה מחולה לחולה ואפילו אצל אותו חולה המצב משתנה (חומרה, הקלה, הפוגה . . . .).

במערכת מורכבת זו גם הנוגדנים וגם הקולטנים לא מפסיקים "לצמוח" מחדש. זה שנוגדנים ממשיכים לצמוח הוא לרעתינו היות ולאחר טיפול פלסמהפרזיס שבו אנו מוציאים מהגוף את "הנוגדנים הרעים" הם ממשיכם לצמוח ואנו חוזרים לאחר זמן קצר למצב שהיינו לפני הטיפול. זה שהקולטנים "ממשיכים לצמוח" זה לטובתינו היות ומצב הקולטנים משתפר עם מנוחה.

בדיקת הדם לנוגדנים היא בדיקה חד פעמית והיא נועדה לשם קבלת אבחנה למחלה. אין כל טעם לבדוק אותה שוב ואין טעם לבדוק את מצב הקולטנים (אם בכלל ניתן לבצע זאת) היות ואין מה לעשות עם האינפורמציה הזו.

עד כה חשבתי שהנוגדנים מזהים את הקולטנים בתור "אויב" ומי שמתקיףאותם
לאחר הזיהוי השגוי אלה הלימפוציטים שהם חלק מהכדוריות הלבנות האם אני צודק?

שלום יוסי,

אתה נכנס לתיאורים רפואיים וזה לא המקום לכך, איני רופא ואיני מכיר את התהליך שמתרחש בגוף כגון: מי מזהה, מי מחליט ואיך מתבצע מבחינה אנטומית התהליך בגוף.

מה שאני יודע הוא שבמערכת החיסונית נוצרים (בשוגג) נוגדנים כנגד קולטני האצטילכולין (אני מניח שהמח מחליט על כך, אבל יכול להיות שאני טועה) שנמצאים בצד הפוסטסנפטי של המרווח בין העצב לשריר והם גורמים לכך שחלק מהקולטנים חסומים לקבלת האצטילכולין וחלקם ממש נהרסים.

שריר שפועל טוב צריך לקלוט מספיק אצטילכולין בזמן הקצר שהוא נמצא במרווח עד שהאצטילכולין אסטרז מופיע ומבטל אותו) וכאשר כמות הקולטנים יורדת קיים חוסר של אצטילכולין שמאפשר להפעי את השריר בצורה הטובה ואנו מקבלים "חולשת שרירים".

מכאן אנו למדים מה עושה מסטינון שחולים לוקחים להחזרת כוח השרירים. הוא מעכב את בואו של האצטילכולין אסטרז וכתוצאה מכך במרווח הסינפטי נמצא האצטילכולין זמן ארוך יותר שמאפשר לשאריות הקולטנים להמשיך ולקלוט אצטילכולין כדי שהשריר יוכל לחזור ולתפקד יותר טוב .