לפרי וכולם -

תהליך החלפת הפלזמה נעשה בד"כ דרך ורידי שתי הידיים- מיד אחת מוציאים דם העובר למכונה שהיא מפרידה בין הדם לפלזמה ומוציאה את הפלזמה החוצה ודרך היד השנייה מחזירים את הדם בתוספת אלבומין בד"כ שהוא תחליף לפלזמה שלנו רק ללא כל מרכיבי הנוגדנים או ע"י פלסמה שהופקה ממנות דם.
במקרה ואין למטופל ורידים מתאימים, המחט המוחדרת לוריד גדולה בהרבה מהרגיל ע"מ שהתהליך יעבוד בלחץ הנכון ובקצב הנכון, אז עושים דרך וריד מרכזי- אחד הורידים הגדולים שמובילים אל הווריד הגדול המוביל את הדם ללבד (כמו אבי העורקים בעורקים הוא נקרא הווריד הנבוב העליון- זה שבא מהמוח וכתפיים והנבוב התחתון בא מהרגליים לבית החזה) שהם או בצוואר, או מתחת לעצם הבריח והאפשרות השלישית היא וריד המפשעה. לתהליך הפלסמה פרזיס משתמשים בד"כ בוווריד הצווארי. העניין הוא שלא ניתן להוציא את המחט בסיום כל טיפול כי החדרתה היא תהליך מורכב ודי מסוכן וצריך אנשים מיומנים לבצעו, כגון מרדימים גם מתבצע בהרדמה מקומית וכמו כן המקום מועד לפורענות מבחינת זיהומים בעיקר לאנשים שהולכים עם זה הביתה, לכן יש לשמור על ניקיון האיזור ברמה הגבוהה ביותר.
מקווה שעזרתי.

תודה ערן, האמת שככל שאני נכנסת יותר ויותר לטיפולים הקיימים אני נבהלת יותר, ושואלת את עצמי האם יכול להיות שזה עלול להיות גם עתידו של בני? מצד שני ידע זה כח! תודה ובריאות.

הסברו של ערן הוא ממצא ביותר והוא מסביר בגדול שעקב ורידים צרים מדי או שקיעת ורידים שיש לחולים מסוימים זרימת הדם לכוון מכונת הצנטרפוגה נעצרת ויש כל הזמן להתעסק איתה, דבר שפוגם בתהליך כולו ואי נוכות עד כדי כאבים למטופל. ולכן נכנסים למערכת הדם לורידים גדולים ורחבים יותר מאשר בזרועות הידיים.
מה שחסר לנו בתמונה הכללית היא איפה היא הכניסה השניה למערכת הדם (בטיפול רגיל היא בזרוע הנגדית לזו שממנה מוציאים את הדם). ובכן לפרי שלנו חיברו בהרדמה מקומית שתי צינורות כאשר אחת מהן היא בצוואר והשניה מתחתיה בין הצלעות , מאחת מהן יוציאו את הדם ולשניה יחזירו את הכדוריות האדומות בתוספת האלבומין.
פרי נכנסה לביה"ח בסוף שבוע שעבר להשתלת הצינורות, ניתוח שצריך לקחת כ 1/2 שעה וערך אצלה למעלה משעה עם כאבים חזקים. היא שוחררה לביתה לעבור את הטראומה של ההשתלה וחזרה היום לביה"ח לטיפול ראשון .
שוחחתי אתה לפני מספר דקות, הטיפול עבר ללא בעיות ובצורה שוטפת כ 3 שעות, אולם אז החליטה פרי שהיא "פנתר " ונסעה מיד הביתה. בדרך היא הרגישה סחרחורת ולכן חזרה להיה"ח לקבל עירוי ולנוח ואז שבה ונסעה הביתה. ספרתי לה על כך שזה מה שקרה לי בטיפול הראשון וכפי שאני למדתי לקח מהמקרה גם היא מבינה שעליה לנוח מעט לפני היציאה הביתה בסיום כל טיפול.
היא נשמעת מרוצה מהטיפול ומרגישה טוב ואני מאמין שכולנו נחזיק לה אצבעות שהטיפול ישפר את מצבה.
ד.א. נקבעו לה 10 טיפולים בהפרש של יום מנוחה אחד מהשני.

משה רק לתיקון קל הפעולה היא לא ניתוח, ניתוח זו מילה שמחרידה אנשים, זו פעולה שנעשית בצורה סטרילית בהרדמה מקומית כי מחט המובילה המוחדרת דרך העור למציאת הוריד היא מאד עבה ובעור ישנם עצבים תחושתיים רגישים מאד ולשם החדרת הצינור תחת העור עושים מיקרו חתך בעור.
דבר שני לא ברור לי מדוע הוחדרו לה שתי צינורות כי ניתן להחדיר צינור אחד עבה ובתוכו עוברים שני צינורות דקים יותר, ודרכם ניתן לעשות את הפעולה כמו אצל חולי דיאליזה, ממש לא ברור מדוע החדירו שני צנתרים מרכזיים בהתחשב בעובדה שצריך להוציא אותם לאחר 7 ימים לפי הפרוטוקול, קרי לאחר 3- 4 טיפולים ולהחליף מקום, תמוהה מאד, אלא אם כן בראשון לא הצליחו ונאלצו להחדיר צינור דק (כנראה גם בגלל וריד צר או מאד עמוק או קרוב מאד לעורק או עצב), אחרת לא ברור לי, אני לא הייתי מסכים לזה.

שלום ערן,
איני לא מנוסה בתהליך הכירוגי של השתלת הצנטרים אולם שמעתי לא פעם על צנטרים שהיו מושתלים גם מספר חודשים ולכן ההשתלה הייתה בחלקו העליון של הירך כדי שהחולה יוכל לצאת מהבית אפילו עם מכנסים קצרים.
לגבי השתלת הצנטרים של פרי לדעתי אתה יכול לברר זאת אצל הרופא שלך מבלינסון שזה הוא שמטפל בה. במשך השבועיים הבאים נלמד איך מתנהל הטיפול שלה שהוא בהחלט טיפול "מחוץ לקופסא" היות ועד היום לא שמעתי על טיפול ראשוני של פלסמהפרזיס שמוחלט מראש לתת אותו ב- 10 טיפולים עוקבים (בד"כ נותנים אותו ב- 5 טיפולים).

משה 10 טיפולים זה האישור של מנהל בנק הדם בבלינסון שהוא אחראי על מכון הפרזיס לפי מה שנאמר לי, הנוהל הוא 6 טיפולים רציפים כלומר בשבועיים, ואחרי כן אחד לשבוע. כך שנראה לי ש- 10 טיפולים הם לא רציפים זה מה שנמסר לי לפני מס' ימים מהרופא שלי בבלינסון.
לגבי הצנתרים המרכזיים, במפשעה יש וריד הרבה יותר גדול אומנם וניתן להחדיר שם צינור הרבה יותר רחב, אבל לא שמעתי על צנרת וריד מרכזי של מס' חודשים זה פשוט מהווה מקור לזיהום והוא יכול להיות קטלני- אלח דם מה שנקרא (ספסיס) ויכול להביא למות החולה, לא נראה לי שקיים היום דבר כזה, גם אם זה סוג מסוים של צנתר. הדבר היחיד שמוחדר למס' חודשים הוא היקמן קטטר והוא מוחדר תחת עצם הבריח בחדר ניתוח למטרות טיפול כימותרפי ממושך בד"כ אצל ילדים, למבוגרים מחדירים פוטה קאט שזהו צינור המוחדר באותו מקום שהוחדר אצל פרי- תחת עצם הבריח, קרי בין צלעות 3, 4 החלק העליו של החזה, ובקצהו כפתור היושב תחת לעור עשוי גומי שאותו כל פעם דוקרים מבחוץ- לא כואב ומחדירים כימותרפיה, ייתכן שזה מה שהוחדר לפרי, אבל קשה לי להאמין, אם כן אז זה הרבה יותר בטוח מבחינת זיהומים והפרעה לחיי היומיום. כי ניתן להשאירו במקום שנים.

שלום ערן,
הסבר מעניין וממצה, אולם אצל פרי הוא שונה במקצת. אצלה הוציאו כפי שכבר סיפרתי לך שני יציאות , אחת בצוואר ושניה בין הצלעות. שתי היציאות הן חיצוניות ולא מתחת לעור והם הושתלו לאחר שביצעו חתך מהצואר (יציאה ראשונה) לכוון הצלעות עד למקום היציאה השניה ואז תפרו את החתך לכל אורכו.
שאלתי את פרי אם אמרו לה משהו על החלפת השסתומים במהלך 20 הימים שהיא צריכה להשאר עם הצנטרים והיא אמרה שלא.
נחכה ונראה איך יתנהל הטיפול ומה תהיה ההשפעה על המחלה. בנתיים היא כל הזמן עם כאבים בעקבות ה "ניתוחון" שהיא עברה.

נאחל לה הצלחה בטיפול.

למשה פיק שלום
אני רוצה להדות לך על השיחת טלפון זה מאוד עזר לי כול התמיכה שאתה נותן כמו שאתה יודע עבר עלי יום קשה ומקווה שאני יהיה בביח ביום שלישי לא יעבור עלי עוד פעם ככה אני רק התחלתי עם הטיפול ומקווה שיעזור לי בהמשך שיהיה ערב טוב לכולם והמון בריאות פרי