נס משמיים-תודה לאל -

שלום משה,
אני כותבת לך ולשאר האנשים שחולים במחלה
שמי שירלי, לפני כ-15 שנה חלה אחי הקטן במיאסטניה גרביס כשהיה בערך בגיל שנה.
מקרה מאוד מדובר באותם הימים בקרב רופאים בארץ ובחו"ל.
הרופאים לא ניבאו טובות ואף קצבו את זמנו,שכן לא כ"כ הכירו את המחלה באותם ימים.
היינו צריכים להשיג תרופות להקלה מחו"ל כי לא ניתן להשיגם בארץ.
לאחר שלא נותר מה לעשות שיחררו אותו הביתה. לאחר טיפול מסור והמון אהבה ואמונה גדולה באל (אין אנו אנשים דתיים אך האמונה גדולה) ,אחי החלים מהמחלה לגמרי.
במשך שנים הוגדר כנס רפואי בקרב הרופאים שלא ידעו איך המחלה נעלמה ובכלל איך התפרצה אצל תינוק.
רופאים מחו"ל ומהארץ בדקו אותו עוד שנים לאחר מכן. ומחקרים נעשים באוניברסיטאות השונות.
איננו מבינים גדולים במחלה זאת אך מזכרוני כמתבגרת עברה עלינו תקופה קשה.
אימי מבקשת לציין (ואינה מתיימרת לתת דעה מדעית) שהיא הרגישה שהמחלה התפרצה בעקבות טראומה ריגשית ולכן הקפידה כל הזמן להדגיש בפני הסביבה שאהבה זה המסר שצריך להעביר לו.
24 שעות ביממה הדגשנו בפניו שאנו אוהבים אותו,חיבקנו אותו כשראשו היה שמוט לאחור,עיניו סגורות וליטפנו ועטפנו אותו בחום ואהבה אינסופית. ברור שאהבנו אותו גם לפני,אבל המשימה היתה לתת תחושה ליד בן שנה שאנחנו כל שעה,דקה ושניה אוהבים אותו.
כיום אחי המקסים בן 16 וחי חיים רגילים ללא תרופות.
כמובן שזהו הסיפור בקצה המזלג...
חשוב לי להגיד למי שקשה לו שתשמרו על אופטימיות ואני מאחלת בריאות לכולכם !
למרות שהמחלה עברה אני חושבת על האנשים שמתמודדים איתה הרבה.
חג פורים שמח