לדוד -

אני חולה סביבות ה-7 שנים לערך. בתחילת הדרך היא הייתה אכן קשה, ואף היו תקופות גרועות - לא פעם סחבו אותי ברחוב בגלל רגליים שפשוט "הושבתו", או שהיו מקרים בהם בקושי הלכתי וכאשר הייתי נופל ברחוב מחולשה, פשוט לא יכולתי לקום, גם לא בעזרת הידיים או מעקות במידה והיו לידי. העלייה במדרגות בביתי הקודם הייתה סיוט, לא שירידה בהן הייתה תענוג - גרועה כמעט באותה המידה עם בעיית נפילה קשה בהרבה. מישהו היה חייב להרים אותי וגם אז הייתי נופל בשנית. [זה קרה לי בעבר במעבר חצייה...] אולם היום, מצבי טוב בהרבה. אני יכול לרוץ, לטייל טיולים כמעט כשל מטיבי לכת [כמובן בקצב שלי], ולהינות ממה שאני עושה. אינני אומר שהמחלה אינה מפריעה או מקשה. היא אכן כזו. מה שאני בא לומר הוא שכפי שאת וודאי מכירה את המחלה, מדובר בה בתקופות, ולעיתים גם ימים בודדים ואף יום אחד, בהם המצב משתנה מקצה לקצה, כך שבמחלה שלנו כאשר את בתחתית תמיד תוכלי לדעת שתעלי והמצב ישתפר בסופו של דבר, ותודה לאל המחלה איננה חד סיטרית. אני שמח שהשתחררת מבית החולים, בנוגע למצב הפיזי אין מאומה לעשות פרט לטיפולים הנורמטיביים. מה כן יש בכוחנו לעשות ? תקווה וידיעה כי המצב הרע עוד ישתפר הם הנשק שלנו. בהצלחה לכולכם - ותרגישו טוב !

מה שאתה עושה הוא הדבר הטוב ביותר- טייל, רוץ ותהנה בימים שאתה יכול ובקצב שלך ונוח כשקשה. חזק ואמץ