טיפול באימוראן ותסמונת מיאלודיספלסט

אני מצטער לשמוע שזה מה שקרה. אימורן תרופה טובה מאוד לטיפול במיאסטניה גרביס כמו גם במחלות אוטואימוניות אחרות. התרופה משפיעה על יצור ה- DNA שהוא החומר הגנטי, וכך באופן נדיר יכולה לגרום לשברים בכרומוזומים. אם תא עם שברים בכרומוזום שורד, הוא יוצר שושלת של תאים עם אותו הפגם, וכך לגרום למחלה כגון MDS.
הטיפול המומלץ הוא בתאום עם המטולוג. השאלה היא באיזה תרופה יטפלו בך. תרופות שמונעות יצירה של תאים חדשים יכולות באותה מידה לעזור גם למיאסטניה. יתכן וגם המחלה עצמה, אם גורמת לירידה בספירת התאים תביא דווקא להקלה במיאסטניה, אבל זה מביא גם לשאלות על מצב מח העצם. בכל מיקרה, דרוש מעקב אדוק עם המטולוג. במידה ויש החמרה במיאסטניה, הטיפול הראשוני הוא הגברת הפלזמהפרזיס או מעבר ל- IVIG. לגבי סטרואידים צריך להתייעץ עם ההמטולוג המטפל ב- MDS.

את שאלתך הראשונה רצוי לשאול בפורום אחר כאן באתר:

פורום לוקמיה המטולוגיה קרישת דם

בכל זאת בקצרה,

תרופות מסוג אימוראן, עשויות לגרום למה שנקרא שינויים דיספלאסטיים במיח העצם. אלו בד"כ שינויים הפיכים שחולפים עם הפסקת התרופה והתאוששות מח העצם מהשפעתה.

אחרי תקופה קצרה של טיפול, כפי שציינת סביר יותר שבזה מדובר, ולא ממש בMDS, שהיא אכן מחלה קשה, שעלולה להתפתח ללויקמיה.

לא ציינת כיצד נעשתה האבחנה של MDS, האם רק לפי שינויים מורפולוגיים, או שנעשתה גם בדיקה גטנית, של הכרומוזומים?

במידה ומדובר בשינויים דיספלאסטיים חולפים, הפרוגנוזה מצויינת ולא תהיי זקוקה לכל טיפול נוסף, מבחינת הבעייה ההמטולוגית, מעבר למה שכבר נעשה, שהוא הפסקת הטיפול באימוראן.

גם במידה ומדובר בMDS, תלוי בסוג הספציפי של המחלה. בחלק מהמקרים נדרש טיפול נוסף, אך בחלק כלל לא, מעבר למעקב, או טיפול תומך בתרופות שמשפיעות על ייצור תאי הדם. או עירוי דם לפי הצורך. יש לי לא מעט חולים שעברו את גיל ה-80 ואפילו 90 עם MDS וטיפול כזה.

בכל מקרה, לפי דעתי כדאי שתדברי שוב עם ההמטולוגית על האבחנה המדוייקת, והאם מדובר בשינויים דיספלאסטיים, או שאכן נעשתה כבר אבחנה חד-משמעית של MDS ואם כן מה דרגתה כעת.

.מקווה שיימצא טיפול חליפי יעיל למיאסטניה, כדי שתמשיך להיות שליטה טובה במחלתך.