הולכים לישון...

עינת שלום,

את מתארת בעיית שינה משמעותית המלווה אותך ואת בעלך עם התאומים שלך, בעיה שהינה אופיינית ונפוצה אצל הורים רבים לילדים בגילאים אלו. אין ספק שזה מעייף ומתסכל ויותר מכל חשוב לכם כהורים שיהיה לכם את זמן השקט בסוף היום.
אשמח אם תתארי לי קצת יותר את מהלך העניינים בערב, האם יש פעמים שאתם כן מצליחים? אם כן מה קורה בפעמים אלו? איך סדר היום באופן כללי בבית? איך היית מתארת את נושא הגבולות בביתכם? מה את מרגישה לגבי זה?
האם השתמשת בשיטות כלשהן לנסות לשנות את העניין?

מחכה לתשובתך

אדוה

הי אדוה,
סדר יום על קצה המזלג - קמים בבוקר. שותים בקבוק (רק לאחרונה עברנו ממטרנה לחלב מלא). הילדים רואים טלויזיה בזמן שמתארגנים.
מגיעים לגן. פרידה די מורכבת עדיין. נמצאים בגן עד 17:00.
ברוב המקרים חוזרים מהגן הביתה לפעילות כיפית (לא מדליקים טלויזיה בימי חול, רק בשישבת) משחקים, מציירים, מכינים ארוחת ערב, הולכים לברכה..., בסביבות שעה 19:30 ארוחת ערב, 20:00 מקלחת, עד שעה 21:00 התארגנות וסיפור. ב-21:00 מפעילים מוסיקה שקטה או סיפור, הילדים במיטות ואחד ההורים על מזרן לידם. חשוב לי לציין שאנחנו משקיעים המון בילדים בשעות אחה"צ, משתדלים מאד ללא טלפונים ועניינים אחרים, 90% מהזמן הוא שלהם נטו.
לאחרונה ניסיתי לשדל אותם לישון לבד, ולתגמל בפרס קטן. הם הבטיחו שינסו, וכל אחד ביקש פרס אחר. קניתי פרסים, הסכמתי לתת בערב לפני השינה, וכמה דקות לאחר מכן, הם התחילו לבכות וביקשו להחזיר את הפרס ושנחזור לישון איתם. ניסינו להתפשר וקבענו שיושבים על כסא לידם ולא ישנים על מזרן, זה החזיק מס' ימים, עד שחזרנו שוב למזרן.
גבולות - אנחנו מציבים גבולות, אך לדעתי יש בעיה עם זה. אני מוצאת את עצמי פעמים רבות כועסת על "חוסר משמעת" ועל כך שלא מקיימים את הגבולות ושולחת ל"פסק זמן". הייתי שמחה מאד להוציא פחות אנרגיה על "ניהול" ו"גבולות" ושהזמן שאנו מבלים ביחד יזרום בכיף, ולא נצטרך להרגיש כמו "שוטרים מתוסכלים". תודה

היי עינת,

סליחה על התגובה המאוחרת, בהמשך לתשובתך ממה שעולה מדברייך
אתם משקיעים בילדיכם, חשוב לכם לבלות איתם וגם חשוב לכם להקפיד על סדר יום. בסך הכל נראה שסדר היום קיים והבעיה אכן מתנקזת לשעת השינה כפי שתיארת. את מתארת מצב מאוד אופייני להורים בגיל זה, ההתמודדות עם בעיות שינה ועם גבולות ובמיוחד הציפייה והרצון להוציא פחות אנרגיה על נושא הגבולות, בעצם מה שאת אומרת הוא " אני רוצה שהילדים יכבדו את הגבולות שלי, יבינו ויעשו מה שאנחנו כהורים מבקשים מהם ולא אצטרך להיות שוטרת" , איך זה נשמע לך הציפייה הזאת? מרביתנו כהורים יש לנו פנטזיה לגבי איך נציב גבול לילדים שלנו ולגבי איך שהילדים שלנו יגיבו. יש כאלו שחושבים, אם נדבר איתם יפה הם יבינו, יש כאלה שחושבים , נעשה דיון ושיתוף פעולה ואז הכל יהיה חלק, ויש כאלה שחושבים לא צריך ממש להגיד הם אמורים להבין לבד..., מזמינה אותך לחשוב קצת על הסוגיה ולבחון את עצמך ואת בעלך לאורה, איפה אתם נמצאים? מה הציפייה שלכם? האם היא מציאותית? בנוסף , יש ספר מצוין של חלי ברק "הורים וילדים תקשורת בגובה העיניים" שהוא מצוין לעניין הזה ממליצה לך לקרוא.

קצת לתכל'ס , יש הרבה שיטות להרדמת ילדים ובחיפוש קצר בגוגל תמצאי כל מיני רעיונות, אני מאמינה שבסופו של דבר אין מתכון בזק ומה שמתאים לאחד לא בהכרח יעבוד על האחר ועל כן אני מזמינה את עצמך לשאול את עצמך כמה שאלות קודם כל,ואח"כ לבחור את השיטה שתהיה נכונה לך ולבעלך ולילדים שלכם.
שאלי את עצמך:
עד כמה חשוב לי שהם ירדמו לבד ולא כשאנחנו לידם?
מה היתרונות של זה עבורי ?
מה היתרונות של זה עבורם?
מה החסרונות של זה?
מה מפריע לי לעשות את המהלך הזה? ממה אני חוששת?
האם אני מוכנה מכל הבחינות להתמודד עם התסכול שלהם שיעלה בתהליך?
האם התסכול הזה חשוב? האם הוא יפגע בהם?
מדוע הם רוצים שנישאר בחדר ומתנהגים כמו שהם מתנהגים?
מה זה משרת עבורם?

בסופו של דבר ככל שתשאלי את עצמך יותר שאלות בעניין יהיה לך יותר קל להבין
את התנהגותם ואת התנהגותכם ולבחור את השיטה שהכי מתאימה.
אני אישית מאמינה מאוד בגבולות שינה וחושבת שהן הילדים והן ההורים במיוחד בגילאים המדוברים זקוקים לשינה מסודרת ולתהליך הירדמות ברור אשר מתאים ונעים לכולם.

מקווה שעזרתי, מזמינה אותך להמשיך ולשאול ולהתייעץ

בברכה,
אדוה