נשיכות

מורן שלום,

מדברייך נשמע שאת מאוד מתוסכלת ומודאגת מכך שבנך נושך את אחותו התאומה בתקופה אחרונה. אכן נשיכות בין ילדים יכולות לגרום לחרדה רבה אצלנו כהורים ועל אחת כמה וכמה כשזה בין תאום לתאומה. חשוב לדעת כי נשיכות בגיל הרך הן מאפיין התפתחותי, מרבית הילדים סביב גיל שלוש נושכים או ננשכים, זוהי תופעה מוכרת ושכיחה מקורה בגורמים רגשיים - צורך בגירויים תחושתיים חזקים וכאמצעי להבעת תסכול, ובגורמים סביבתיים - למידה מאחרים כך למשל אם אנחנו כהורים נושכים בעדינות לפעמים או אם יש אחים אחרים שנושכים, או שינויים סביבתיים המשפיעים על התנהגותו הכללית של הילד.
ראשית הייתי ממליצה לבדוק לעומק אפילו באמצעות רישום מה תכיפות הנשיכות, כיצד הילד שלך מתנהג באופן כללי בתקופה האחרונה, האם חל שינוי כלשהו בחייו (לדוגמא גן חדש?) מתי הוא נושך? איזה תסכול הוא מביע באמצעות הנשיכה?
פעמים רבות הנשיכה משמשת כדרך לתקשורת להבעה עצמית, האם בנך החל לדבר?
אם הילד שלך זקוק לגירויים תחושתיים חזקים זה יתבטא בעוד מקומות ביומיום , חיבוקים חזקים, נגיעה בחוזקה בכל מיני דברים, קפיצות, נפילות רגישות נמוכה לפציעות. במידה ואכן בנך זקוק לגירויים תחושתיים חזקים אזי מרפאה בעיסוק יכולה לסייע.

אם הנשיכות הן רק מאפיין התפתחותי ואין בעיה של ויסות תחושתי אז הדרך הטובה ביותר להפסיק אותן היא באמירה חד משמעית ותקיפה (לא תוקפנית!) " אנחנו לא נושכים" ולנסות לברר מה הסיבה לנשיכה, מה הוא רצה ולא קיבל ואז למצוא חלופה לתסכול שהובע באמצעות הנשיכה.

מקווה שעזרתי להבהיר את התמונה ולהפחית את החרדה, את מוזמנת להמשיך לדון איתי בעניין במידה ויש שאלות נוספות או במידה ותרצי להרחיב את השאלות שנתתי לך למחשבה.

בברכה,

אדוה דרור