שאלהעל התאומים שלי

טלי שלום,

ממה שאת מתארת עולה שאת מבולבלת וחוששת מן התופעה, זוהי תופעה שנתקלנו בה בעבר ואם תדפדפי בדפי הפורום תוכלי למצוא סיפור דומה מלפני זמן לא רב.

על מנת להבין יותר את המצב צריך לקבל תמונה יותר רחבה של המצב אשמח אם תבחני עם עצמך את השאלות הבאות ומשם נוכל להתקדם :
האם מדובר בתאומים זהים?
מתי ואיך זה התחיל? כיצד זה בא לידי ביטוי ביום יום? האם בכל פעילות
זה קורה? האם רק מולך או מול בעלך והסבים והסבתות גם?
מה קורה בגן הילדים? מה קורה כאשר הוא משחק עם חברים?
אשמח אם תתארי קצת את סדר היום שלהם? האם הם מבלים יחד שעות רבות?
האם יש שעות בהן הם לא מבלים יחד? תארי קצת על מערכת היחסים ביניהם, האם יש תלות של אחד בשני? האם יש תחרות וקנאה רבות? האם הם קשורים מאוד אחד לשני?
כיצד את מגיבה כשזה קורה?

צריך לזכור שלפעמים אנחנו כהורים וגם החברה מסביב מתלהבים מתופעות שקשורות בתאומות , ביופי הזה של היחד , הקשר המיוחד , המראה ובלי שנרגיש אנחנו מעודדים אותם לזהות ואחידות, גם הנטייה שלנו להשוות ביניהם כמעט בכל דבר, אפילו דברים שנראים לכאורה פעוטים, כמו מי אכל בזמן, כמה כל אחד שתה מהבקבוק וכדמ'. חשוב להקפיד על נושא הנפרדות ופיתוח האני העצמי של כל אחד מהם ולדעתי יש לזה קשר גם לתופעה שאת מתארת, אבל כמו שאמרתי אם תרחיבי קצת בפרטים נוכל להבין את זה יותר.

בברכה,

אדוה

בוקר טוב טלי,
אסב את תשומת ליבך לכמה נקודות:
1.גיל ילדייך הוא גיל ההתבגרות הראשון שהילד חווה ביכולת הבעתו והכרת כוחו. בטח שמעת את המושג" גיל השנתיים הנורא". אז זהו שהוא לא נורא ואם נסתכל על הפן החיובי נראה איך ילדינו מתפתח ולומד להכיר את עצמו.
ילד יגיב לתגובה של ההורה ומשם הוא יחליט איך להמשיך, אם התגוב תיהיה 'היסטרית' לגבי דבר מסויים אז הוא יכול לתפוס על זה טרמפ ולהבין שיש כאן נקודה שאני יכול לשלוט עליה.
ולכן אם התגובה היא אותה תגובה שמתקרבת למה שתארתי , אני מציעה לך כמה דברים:
לנסות להרגע מהפחד ולדעת שזה זמני וזה סוג של 'נשק' שהוא משתמש.
דבר נוסף לקחת את הסיטואציה למקום של משחק ולהחליט שעכשיו לאמא קוראים אבא ולהפך. ולחשוב על עוד אנשים שאפשר לערב אותם במשחק הזה.
כאשר הוא עונה בשמו של אחיו להיות עינינים בגישה ולא לתת הרבה תשומת לב להתערבותו ולא להתעצבן.
מקווה שעזרתי ואשמח להתעדכן כמובן.
יום מצויין עם חיוך בלב.
סימונה