בעיה עם תאומים בני 5 וחצי

שלום,
כאם לשלישיה אני יודעת עד כמה קשה לנו לראות שלילד אחד "הולך" וילד אחר פחות.
ילד אחד יותר מסתדר ומתחבר בקלות וכו' והילד השני נתקל בקשיים.
יחד עם זאת חשוב לזכור שהדבר היחיד המשותף לילדי תאומים שלישיות ...
הוא כניסתם לרחם, יציאתם מהרחם וההורים.
ומכאן כל ילד יש לו את ההתפתחות, ההתמודדות והאתגים בקצב האישי שלו.
ולכן אני חושבת שחשוב להתחיל ליזום יותר מפגשים בין חברים הן בבית והן בגן שעשועים, אם יש שעת סיפור ובכלל לראות עם איזה ילד יש איזשהו חיבור.
לא הייתי ממליצה לחבר בין הילדים יחד במסגרת חוץ ביתית מפני שאז יכול להיות מצב של התקבעות דשל כל ילד במקום שלו, הווה אומר האחד צריך את התמיכה של אחיו כי אין לו והשני צריך לתמוך..
לא שאני חושבת שהתמיכה והיחודיות בין אחים בני אותו גיל לא נכונה , אבל במצב זה אני מקבעת את מקומו של כל אחד מהם.
אשמח להתעדכן ולשמוע איך הולך.
בברכה, סימונה

תודה רבה על תגובתך! שאלה אחרת אם אפשר...לא ציינתי שהקטן שראה שאף אחד אינו מעוניין להתחבר איתו, מציק כל הזמן ולא מסוגל להתנער מהתנהגות זו? כיצד אפשר לעזור לו?

אמא לשניים שלום,

להערכתי כל אמא שקוראת את שכתבת מזדהה עם התחושות והתסכול שמלווים אותנו כהורים לנוכח ילד אחד שמשתלב חברתית וילד אחר שאינו מצליח כל כך להשתלב. כשיש לנו תאומים העובדה הזו עוד יותר בולטת ומכאיבה. אני חושבת כמו סימונה שחשוב לשמור על הנפרדות של שניהם ודווקא לעודד מסגרות נפרדות ושונות כמה שיותר כי כאמור כל אחד מהם בא עם מטען אחר, יכולות אחרות וצרכים אחרים. לפעמים כהורים לתאומים אנחנו נשאבים לתוך ההשוואות וההגדרות וקצת שוכחים שמדובר בילדים שונים שלכל אחד עולם ומלואו שלו.
חשוב לזכור שאומנם אנחנו כבר באמצע השנה אבל עדיין בנך עבר שינוי משמעותי בעצם ההיפרדות מאחיו התאום , יש ילדים שלוקח להם יותר זמן להסתגל במיוחד אם בשעות בהן הם נמצאים בבית המצב הקודם ממשיך והם מבלים את מרבית השעות במשחק יחד. הייתי ממליצה במקביל לתשומת הלב ליצירת מפגשים חברתיים נפרדים לכל אחד מהם, גם לך ולבעלך לעשות עם עצמכם חושבים, להסתכל על נקודות החוזק האחרות של הילד ולנסות להצמיח אותו במקומות בהם הוא חזק . אני גם ממליצה על זמן נפרד עם אמא וזמן נפרד עם אבא לכל אחד מהם. את מוזמנת להסתכל בתשובות קודמות בפורום בנושא נפרדות בתאומים ותוכלי להיעזר ברעיונות נוספים.

לגבי ההצקות בסופו של דבר ילדך נמצא במצוקה, הרבה פעמים כאשר יש נושא שמציק לנו כהורים בהתנהגות הילד שלנו ובמיוחד כאשר מדובר על פאן חברתי, גם בלי להרגיש ולרצות אנחנו משדרים לילד שיש בעיה, הייתי מציעה לך לשאול את עצמך כמה שאלות קודם כל:

כיצד את מגיבה מול הילד בסיטואציות חברתיות? האם את משדרת לו שאת רוצה שימצא חברים? האם זה הופך לנושא מרכזי מבחינתך? כאשר הוא חוזר מהגן?

הרבה פעמים כהורים אנחנו מעצימים את הבעיה בעצם הרצון שלנו לפתור אותה ובתאומים כאשר ישנה מלחמה מתמדת על תשומת הלב, הבעיות הן דרך "נפלאה" עבור הילד לקבל את תשומת הלב וכאשר הוא קולט שיש נושא שהוא רגיש אצל אמא או אבא זה מקום משמעותי לפעול בו.

הדגש לדעתי בתקופה זו צריך להיות בחיזוק הילד במקומות בהם הוא טוב , מצליח, ופחות לשים דגש על ההצקות והחברויות. כשילדך ירגיש בטוח וטוב עם עצמו הוא ימצא את החברים שמתאימים לו.

בברכה,

אדוה דרור