בעיות במשפחה

שלום יניב.
אני קוראת את שכתבת וליבי יוצא אלייך. להיות באמצע בין הורייך לבין משפחתך. זה לא קל.
אתה מתאר מערכת יחסים שלפי דעתי צריכה הנחייה והדרכה עם אדם מוסמך לכך. אכן יש משקעים עמוקים לכל אחד מהצדדים ולא משנה בין אם הם צודקים או לא.
במקצועי אני מנחת משפחות ואשמח לעבוד עמכם כמשפחה ללבן ולטהר את האווירה שנוצרה שהרי היא משפיעה על כולם והילדים מפסידים סבא וסבתא.
אם תהייה מעוניין אשמח לעזור.
אין ספק שצריך לדבר על הדברים ולראות איך כל אחד עוזה המאמץ לקראת השני.
בברכה,
סימונה פלג

הי סימונה,

תודה. ככל הנראה אצור קשר, אבל האם יש לך קווים מנחים לגבי הנושא ?

להתחיל ברמה האישית עם שיחה שלי עם ההורים ואחרי זה אם הכוונות משתנות אז שיחה עם אשתי ?

אשתי כרגע לא מוכנה שהם יבואו בלי התנצלות.

שלום יניב.
הקו המנחה שלי הוא לדבר עם הורים, זה בגדול. העניין הוא שאני מבינה שהם כל כך טעונים (לפי דעתי) שאני חוששה שאם תגיד דבר בזכות אשתך זה יעורר אצלם התנגדות. ואם תדבר בעדם תעורר את צדקתם. וכפי שהבנת במצבים כאלה אין צודקים או טועים . במצדבים כאלה צריך למצוא את שביל האמצע לתקשורת.
האם את החושב שהם היו באים להדרכה?
כרגע אשתך כל כך טעונה שלא משנה לאיזה צד תפנה , עושה רושם שהיא תשאר בעמדתה, מתוך שיקולהיי היא.
כמובן שאתה יכול לדבר עם ההורים ולהסביר להם את חשיבות שיתוף הפעולה, האם עשית זאת בעבר?
אתה יודע כאשר האגו נכנס למחשבותיו של אדם מאוד קשה להוציא את זה.
אשמח להתעדכן.

הי סימונה,
היו לי הרבה מקרים בעבר עם ההורים שלא הסתדרו עם הבנות זוג כולל מריבות והערות ופרצופים לי ולבת זוג ועשו לי ריגשי וכו'

היו לי המון פיצוצים בין ההורים שלי לאקסית (4 שנים של זוגיות) והמון הערות ופרצופים.
שנגמר איתה עשיתי איתם שיחה שלא יעיזו להתערב לי שום בזוגיות ועם הבת זוג.

החזיק עד שהגיעו התאומים ואז נהיה שינוי לרעה.
יש לך המלצה איך להוריד עצבים ואנטי אצל אשתי ?

הי יניב,
דבר ראשון לתמוך ולהכיל את האישה האישה שאיתה הקמת בית .
זו התמיכה הראשונה שאתה יכול לעשות. ולא רק למען אשתך אלא לשמירת המשפחה שהקמת.
כרגע כנראה צריך את פסק הזמן מהביקורים אך יחד עם זאת לא הייתי ממליצה לנתק קשר עם הורייך. וכן הייתי ממליצה להתקשר אליהם מדי פעם ף לשאול לשלומם.
אני מקווה שעם הזמן כל אחד מהצדדים ידע לעשות את הפשרות ועוכל לקבל ולכבד את האחר.
הרבה כוח אני שולחת לך מכאן

יניב שלום,

הסיפור שלך באמת ממש כואב ונוגע נראה שעוברים עלייך ימים לא פשוטים בכלל , להיות ככה באמצע בין אשתך להורים זה מצב מאוד מורכב ומתסכל.
בתקופות של שינויים בחיים יש הרבה פעמים משברים לא כל אחד יודע כיצד להתמודד עם השינוי וכיצד לכבד את הצד השני או לא לקחת דברים ללב ולתת לצד השני את החופש שהוא זקוק לו. מדבריך עולה שזה משהו שכבר קרה בעבר עם חברות שונות ואני מסכימה עם סימונה שקודם כל צריך לתת תמיכה לאשתך , לידה וגידול תאומים הם משימה מורכבת ומאתגרת בפני עצמה שאכן דורשת עוצמות רבות ושיתוף פעולה זוגי מלא.
לגבי ההורים שלך ציינת שיש לך אח או אחים נוספים האם אין אפשרות להיעזר בהם על מנת ליצור שיחה כל שהיא עם ההורים שתהיה פחות טעונה? הייתי מציעה לנסות קודם כל לקיים שיחה שלך יחד עם האחים שלך עם ההורים , אין לי מספיק מידע על המשפחה אבל אם למשל ההורים שלך קוראים ומתעניינים אז אפשר גם להציע להם לקרוא קצת חומר בנושא שיבינו שהתגובות של אשתך הן לא אישיות אלה נובעות מהלחץ העצום שהיא נמצאת בו.
עוד כמה שאלות כדי להבין יותר טוב:
האם מדובר על ביקור כל יום או ביקור שבועי?
האם אתם נוסעים עם הילדים אליהם?
האם הילדים במסגרת במשך היום?
האם יש לכם עזרה נוספת עם הילדים?

אצלי כשהתאומות שלי היו קטנות ההורים של בעלי נהגו להגיע לביקור בשעה מאוחרת וזה היה לי מאוד קשה בגלל ההשכבות וכו' בסופו של דבר אמרתי להם שאנחנו תמיד שמחים לראות אותם אבל מבקשים שיגיעו בשעה יותר מוקדמת, אני חושבת שזה לגיטימי וחשוב מאוד לקבוע ולארגן את סדר היום של הילדים שלך לפי הצרכים שלך ושל אשתך ככל הנראה הדרך והאופן שבהם הדברים נעשים צריכים להשתנות בהתאם ליכולת הקבלה של ההורים שלך.
זה אכן תהליך מורכב שדורש זמן ונכונות אבל אפשר להגיע אליו
אמליץ גם על הספר עבורך ועבור אשתך
"בגובה העיניים, איך לדבר עם ילדים" של חלי ברק זה ספר מצוין על תקשורת בין ילדים והורים באופן כללי אבל מתאים כמובן לכל נושא התקשורת במשפחה.

מקווה שעזרתי
אשמח לתשובות לשאלות ושנמשיך משם

בברכה,

אדוה דרור

הי אדוה,

קודם כל תודה על התגובה.

ההורים שלי מגיעים אחת לשבוע באמצע השבוע ואנחנו אחת לשלושה שבועות נוסעים אליהם לביקור.

הילדים בחודשיים וחצי האחרונים בגן אז הם במסגרת מסודרת ורק מארבע וקצת הם בבית עם אשתי.

יש לי אח שגם הוא עבר בעיות מסוגים דומים אך קצת שונים עם אשתו וההורים שלי וחוסר הסכמה לגבי אופן גידול הילדים שלו וכו'.

ההורים שלי, והאמת לא רק הם, לא מבינים את כמות העבודה והלחצים שיש בגידול תאומים. הם לא מבינים שהבקשות שלנו לא נובעות ממקום רע אלא מתוך צורך להקל על הילדים ועל עצמנו בסופו של דבר וכאן נובעת הבעיה.

ההחלטות שלנו לגבי הילדים לא נראות להם הגיוניות כי הם לא רגילים לתאומים מעולם.
הם חושבים שאם הם גידלו 2 ילדים ועזרו לאחי עם שלושת הילדים שלו והם עוזרים עדיין אז זה אומר שהם יודעים הכי טוב ואנחנו מגזימים בהתנהלות שלנו.

לדוגמא עכשיו הילדים בשלב של לטפס על הספה ואז כמובן הצורך לקפוץ עם הראש קדימה. הם בני שנה וחודשיים ומבינים דברים אך לא מבינים את הסכנה ולהסביר להם איך לרדת מהספה לא יהיה עדיין אפקטיבי כי בכל מקרה אם כל אחד מהם מטפס על ספה אחרת אז אין סיכוי שאחד מאיתנו לבד יוכל לשמור עליהם.

ההורים שלי חושבים שאנחנו צריכים ללמד אותם לרדת מהספה ע"י כך שנראה להם הרבה פעמים איך עושים את זה כראוי ובכך הבעיה תפתר והם לא מבינים שאנחנו אומרים להם שהם קטנים מידי וזה עדיין מסוכן כי הם לא מבינים את מהות הסכנה.

זה לא קל.
אני בסופו של דבר עשיתי שיחה איתם. הם רוצים לפתוח דף חדש אבל עדיין לא באמת מבינים את הדברים. אני אתחיל עם מפגשים שבהם אני אהיה כדי שאשתי לא תהיה שוב לבד איתם ואני אראה לפי ההתקדמות מה לעשות.

המחוייבות שלי היא קודם כל לאשתי ולילדים.

היי יניב,

קודם כל אני שמחה לשמוע שקיימתם שיחה ובסך הכל הכיוון חיובי אני חושבת שתמיד צריך להשאיר את הערוצים פתוחים גם אם יש כעס ועלבון ובוודאי חשוב שלילדים יהיו סבא וסבתא נוכחים.
הרעיון מצוין ויותר מכל נראה לי שבסופו של דבר לא מדובר פה פה באי הסכמה על דברים מסוימים נקודתיים אלה על משהו יותר עמוק והוא הרצון של ההורים שלך להרגיש שהם חלק מהמשפחה והרצון שלהם לעזור ולסייע בדרך שהם מכירים ולכן צריך לנסות לתעל את זה למקום הנכון שמתאים גם לכם, אחד מהדברים החשובים שאנחנו מדברים עליהם עם הורים וילדים בנושא גבולות זה לא רק להגיד מה אסור אלא גם לתת אופציה מה כן אפשר לעשות, הייתי מציעה לקחת את הקשר עם ההורים בכיוון הזה שלפני שהם באים ולפני שאתם נוסעים תתמקדו ביניכם בדברים שאתם חושבים שהם יכולים לעשות יחד עם הילדים, דברים שיעזרו לכם, דברים שימצאו גם חן בעיניהם לדוגמא לקרוא סיפור, לטייל בגינה וכדמ' ותמקדו את הביקור והזמן יחד בדברים שמותר ותנסו פחות להתמקד במה אסור. לדוגמא אמירות כמו עכשיו אנחנו הולכים לאכול/להתקלח במקום אמירות כמו עכשיו זה לא הזמן לשחק , עכשיו לא מתאים לנו שהם יעשו...

האם יוצא להם להישאר לבד עם הילדים?

אדוה

בסופו של דבר לא יצא להם הרבה להיות איתם לבד, אבל גם ההורים של אשתי לא יצא להם חוץ מימים שהילדים היו חולים או אחד מהם ואז הם שמרו.
אני אלך בגישה של מה כן אפשר באמת אבל זה יהיה בשלבים כי אשתי כרגע לא נלהבת על לתת להם הרבה מאוד מרחב בעקבות מה שהיה.

אני לא בגישה של לבוא להורים או שהם באים ואני או אשתי נעלמים לעשות מה שבא לנו. הם באים לבקר גם את הילדים וגם אותנו בסופו של דבר.
אשתי נתנה להם מרחב לבד עם הילדים עד הפיצוץ אבל ההורים שלי מחפשים דברים שהם רגילים אליהם עם הילדים של אחי.

נמצא דרך באמצע שתהיה נוחה לכולם, אבל קודם כל נעשה את זה בצעדים מדודים כדי לא ליצור שוב תחושות לא טובות אצל אף צד.

תודה.

סתם שאלה כללית: זה נכון שמי שאין לו תאומים לא מבין את הקושי ואת הבעיות שאנחנו חווים ? גם משיחות שלי עם חברים עם שני ילדים (לא תאומים) הם לא מבינים למה עכשיו שהילדים מוציאים עוד שיניים וקצת חולים וקמים יחד אז אני לא יכול להשאיר את אשתי לבד איתם... אומרים שהגישה שלנו לא בריאה ושאשתי צריכה לדעת להסתדר לבד וגם להם היו ימים קשים.

באופן כללי לאנשים קשה לתפוס מצבים שהם לא חווים בעצמם ולגבי הורות לתאומים לא יכולה להגיד אם זו תופעה נפוצה או נרחבת שהסביבה לא בהכרח מבינה את הקושי אבל יכולה להגיד מהחוויה האישית שלי שזו תחושה שליוותה ומלווה אותי כל העת. גידול תאומים למרות שלכאורה זה נראה לאנשים מהצד בסה"כ עוד תינוק זו התמודדות מאוד מאומצת ומאתגרת בגיל הצעיר מהבחינה הפיזית ובגיל הבוגר יותר ההתמודדות היא יותר מנטלית עם קנאה, יחסים חברתיים וכדמ'.

כל אחד צריך את הזמן והדרך שלו להתמודד עם הורות חדשה ועל אחת כמה וכמה עם הורות לתאומים אני ממליצה לכם באופן כללי להקטין את הציפייה להבנה מהסביבה ופשוט לבחור את הבחירות שמתאימות לכם ואם יש חברים שההערות שלהם או התגובות מקשות עליכם אז פשוט להבהיר את זה או לבחור להיות עם מי שעושה לכם טוב.

בהצלחה ובקלות

אדוה

היי,

כרגע יש מפגש אחת לשבועיים ביום שישי/שבת בו ההורים שלי מגיעים אלינו.

אני נמצא במפגשים האלה כדי לראות שהדברים בסדר וההורים שלי מתחילים ליישם את הדברים שהם חשובים.

אשתי מאוד רגישה עדיין ודברים קטנים מעצבנים אותה... לדוגמא אבא שלי עושה קול ילדותי שהוא מדבר עם הילדים (נכון שזה מעצבן) אבל את אשתי זה משגע ברמה שהיא אמרה לי הרבה פעמים שהוא יפסיק עם זה.

אשתי משתדלת וגם אני וההורים שלי מנסים אבל אני מרגיש שהם לא שינו גישה באמת.

היום אמא שלי התלוננה שהם רק פעם בשבועיים רואים את הילדים וגם הם אנשים ולא רק צריך להתחשב באשתי ואמרתי שזה שהם אמרו שפותחים דף חדש זה לא אומר שהכל נפלא מייד וזרקה הערה מיותרת נוספת.

אשתי לא רוצה כל שבוע ואני מסכים כי אז או שישי או שבת כל שבוע אנחנו לא לבד כמשפחה ונכון שזה חשוב מאוד לי שהדברים יסתדרו אבל אני לא יכול שזה יבוא על חשבון אשתי והילדים והזמן שלי איתם.

ההורים שלי לא מבינים ואני חש שלצערי כמו שאשתי אמרה שהם עושים משחק רק כדי לראות את הילדים. הצעתי להורים שלי לבוא להיות איתי בערב ראש השנה בבוקר עם הילדים כי אשתי עובדת. אז בגלל העבר שקבענו שהם ישמרו על אחד הילדים שהיה חולה ואז לא היה צורך וביטלנו אז אמא שלי אמרה שרק אם זה בטוח אז הם יבואו כי יש להם אורחים ואז אם זה בטוח אז היא תבשל יום לפני.

אני לא יודע כבר איך להסביר לאמא שלי שהיא לא שחררה את העבר ולמה כל דבר כל כך קשה איתם. נכון שהם אנשים שאוהבים וודאות ושינוי לא בא להם טוב כל כך, אבל אני מציע להם בוקר איתי ועם הילדים ונכון שזה לפני שמגיעים אורחים אז מה יקרה אם היא תבשל יום לפני והם יבואו ויהיה להם כיף ויוכלו לנוח בצהריים.

אשתי לא בטוח שתעבוד בערב ראש השנה כי זה תלוי בעומס בעבודה אז בגלל זה כל הסיפור.

מה מציעות ?

בוקר טוב יניב,
אני רואה את מאמצייך להיות בסדר עם שני הצדדים החשובים בחייך, יחד עם זאת חשוב שתיהייה שלם ונאמן למשפחה שהקמת.
להורייך אכן יש קושי לקבל שינויים והזמן יעשה את שלו.
אני רואה שאתה מנסה למצוא למצוא את דרך הפשרה, אתה יכול לקחת אחריות על המעשים שלך בלבד, לא על המעשים וההחלטות של הורייך שכרגע מתקשים להבין ולשתף יותר פעולה ועל כך אין לך הרבה מה לעשות.
הייה חזק.

המון תודה !!

בשמחה, בכל עת