איך אנחנו צריכים להתנהג?

ויקי שלום ,

אכן לראות את הילדים שלנו רבים זוהי אחת ממשימות ההורות המתסכלות ביותר שיש, ראשית חשוב לדעת ולהבין שהמריבות הן תהליך התפתחותי נורמלי , רגיל ושיגרתי בין אחים בכלל ובין תאומים בפרט. לצערנו בתאומים כמו בתאומים העוצמות הן כפולות ומכופלות וזה אכן מתחיל בגיל צעיר, אצלי הבנות שלי התחילו לריב בעגלה כבר בגיל 8 חודשים.
מריבות בין אחים כאמור, הן טבעיות ולא רק שכך הן משרתות צורך משמעותי בנפרדות, בלמידה על דרכיו של עולם, בשביל מריבה צריך שניים ותחרות על משאבים אצל התאומים מתחילה ממש בגיל צעיר כיוון שהם שניים עוד מהבטן. מערכת היחסים בין אחים באופן כללי מלווה בקנאה, תחרותיות והשוואות, אצל התאומים על אחת כמה וכמה כי הסביבה כולה מרגע לידתם משווה ביניהם במודע ושלא במודע (מי זחל קודם? מי יותר רגוע..... ועוד ועוד). תפקידנו כהורים לתאומים הוא לנסות לצמצם ככל האפשר את ההשוואות ביניהם ולעודד כל אחד ואחד מהם להתפתח בכיוון שלו.
ראשית צריך להיות מודעים לכך שזה מאפיין טבעי של היחסים בין תאומים ולהוריד את רמת המתח בעניין. שנית כדאי לעודד ולטפח את הנפרדות ביניהם בדרכים שונות (על כך תמצאי הרחבה בתשובות קודמות בפורום) לזכור שהמריבה מאפשרת ביטוי של רגשות חשובים לתחושת הנפרדות שלהם , רגשות כמו כעס, קנאה , תוקפנות.

איך להגיב?
לזכור שלריב זה בריא, לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו', לא לתפוס צד אלא להיות אמפתיים לכל אחד , לא "לתייג" אחד מהם כמרביץ/מתחיל/אשם, לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד, חברים בנפרד וכדומה.

מריבה היא הזדמנות לקשר אמיתי

מקווה שעזרתי מוזמנת להמשיך לשאול ולשתף את תחושותיך
בברכה,

אדוה דרור

אדוה תודה רבה לתשובה מפורטת!

רק רציתי להבהיר כמה דברים שלא הבנתי:

1. מה הכוונה "לקבוע גבולות ברורים לגבי נשיכות/מכות וכו'"?

2. "לאפשר להם הזדמנויות רבות ככל האפשר לחוויות בנפרד" - כמו מה למשל? מה יכול להיות רלוונטי בגיל הזה (גיל שנה)? את יכולה לתת דוגמא בבקשה?


תודה לך!!

ויקי שלום,

לגבי גבולות ברורים לנשיכות ולמכות , כמו בכל דבר יש לכל אחד מאיתנו גבול אדום שאותו לא עוברים ויהי מה לדוגמא אם את נוסעת במכונית אז את יכולה להחליט שאת עוברת קצת את המהירות המותרת אבל בחיים לא תעברי באור אדום. זו הכוונה לגבי גבולות ברורים בנוגע לנשיכות ומכות, שהילדים יבינו באופן ברור שמותר לריב , מותר למשל למשוך אחד לשני את המוצץ, מותר לכעוס אחד על השני, נניח לחטוף צעצוע, אבל אסור להרביץ ואסור לנשוך, כך שבכל פעם שזה קורה אז אתם מתערבים ומפרידים ומדגישים שאסור לנשוך, אמא ואבא לא מרשים לנשוך/להרביץ וכדמ'...
למעשה את מסמנת לך את הגבול בנשיכה או במכה ברגע שאלו מתרחשות בתוך המריבה אזי את נכנסת לתמונה ומבהירה את הגבול ויוצרת הפרדה בין הצדדים.

לגבי חוויות בנפרד בגיל הזה אפשר לבלות בגינה לבד עם כל אחד מהם, אפשר ללכת לקניות בסופר כל פעם עם מישהו אחר, אפשר לבלות את אחה"צ כל אחד עם הורה אחר, ליצור הזדמנויות בהן את לבד עם אחד הילדים ובעלך לבד עם אחד הילדים, גם במפגשים עם הסבא וסבתא אפשר מדי פעם אם זה משתלב באורח החיים לאפשר בילוי נפרד. כל פעילות מחיי היומיום היא פעילות שניתן ליצור בה הפרדה ולאפשר להם לחוות אותה אחד על אחד ולא שניים על אחד בכלל זה מקלחת, סיפור לפני השינה, ארוחת ערב וכל מה שקורה אצלכם במשך היום.

זה לא פשוט ולא קל כי לא תמיד אפשר להפריד היות וצריך עוד מבוגר אחראי לצורך העניין, אבל חשוב לשאוף לכך וגם אם עושים את זה פעם בשבוע בגלל ענייניי לוגיסטיקה זה כבר טוב, ככל שהילדים יחוו את עצמם בנפרד יותר וכישות עצמאית מהתאום ככה ההתפתחות שלהם תהיה טבעית וזורמת יותר.

מקווה שהבהרתי את עצמי אם משהו לא ברור מוזמנת להמשיך את השיח.

בברכה,

אדוה דרור