מריבות בין תאומים

בוקר טוב לילי.
קראתי את דברייך בעיון רב. חזרתי אחורה בשנים כאשר בנותיי היו קטנות.
אנסה לעזור לך בשלבין שציינת:
1. עד לאחרונה הסתדרו מצויין - עם כל גיל אנחנו כהורים מוצאים עצמינו מאותגרים מכל הבחינות. ואי ההסתדרות של הבנים מראה על גדילה והתפתחות ומקום טבעי שכל אחד רוצה לתפוס את המקום האישי שלו. זה נעשה על ידי התנהגויות שונות שילד מאמץ, מגלה ובודק לאן זה לוקח אותו. כך שזה הגיוני השינוי שאת חווה בהתנהגותם אחד כלפי השני.
2.כהורים לתגובתינו יש משמעות מאוד מאוד לתפיסתו של הילד את מקומו ואת התפקיד שהוא הולך לאמץ. ונכון אם ההתיחסות שלנו והתגובה שלנו לילד שמתלונן כל פעם תיהיה רבה מימדים הן מבחינה רגשית והן מבחינה התיחסותית. יש סיכוי שהילד יתםוס כאן איזשהיא תפיסה משלו שמשתלם לו.
ובכל זאת איך נגיב בלי להעצים?
קודם נקשיב למה שהילד אומר. נחבק ונשמע. האמירה שיכולה להיות ניטראלית ולא תפתח אצלו דפוס התנהגותי שלא נרצה היא:
אני יודעת ש...
אני מרגישה שאתה..
מה אתה חושב שכדאי לעשות...
כאן אנחנו נותנים לילד את האפשרות לבחירה איך לקבל את הדברים ויתרה מזו נותנים ל אפשרות לביטחון לעשות עם זה מעצמו...

אני מסכימה איתך לחלוטין ... לא להתעלם. כן להתיחס אבל לתת אפשרויות פתרון שיבואו מהילד.
בברכה
סימונה פלג
אשמח להתעדכן בהמשך.