קנאה במחלה בין תאומות

אכן כן, הקינאה היא רגש מאד טבעי, והוא מועצם פי כמה בין תאומים. הילד המקנא מבקש לא את מילוי הצורך אלא אמפטיה לרגש שהתעורר בו. התחרות שאת מתארת היא על תשומת הלב שלך, שבשלב האדיפלי (בגיל 4) היא הולכת ומתעצמת. מה שאני מציעה לך הוא להיות איתה בתחושת הקינאה. לתת לה לבטא את הרגש ולדבר על כך. אפשר לומר: "אני מבינה שמאוד קשה לך ואת מקנאה שאחותך חולה, ונשארת בבית ואת צריכה ללכת לגן". עצם הבעת האמפטיה וההרגשה שאת נותנת לה שיש לזה מקום, בד בבד יחד עם הצבת גבול שהיא הולכת לגן, למרות שכואב לה, יכולה לעזור.
רק להיות איתה בתחושה.
להיות איתה בקנאה, לחלוק איתה את הרגש ולאו דווקא "להשוות" ולהשקיט את הקנאה.
חשוב גם להבהיר לתאומה הבריאה, שאין קואליציות מאחורי גבה, ושאחותה לא עושה דברים מיוחדים וכיפיים עם אמא בעוד היא הולכת לגן, וכשהיא חוזרת מהגן להעניק לה תשומת לב, ולהיות איתה, כדי שהמסר לא יהיה , שרק כשחולים זוכים לתשומת לב אמהית.


בהצלחה,

דניאלה