בעייה עם תאומות

מירב שלום, התופעה של שימוש באלימות, כדרך להבעת תסכול, קנאה תחרות ושלל נוסף של רגשות מאפיינת את הגיל ולא פוסחת, ואולי אפילו קיימת יותר בין אחים (לאו דוקא תאומים) בתוך המשפחה. התאומות, לעיתים מקשה יותר על ההורה לפעול, כי יש פה שני ילדים על אותו רצף התפתחותי והחשש שאת ביטאת, כי פעולה שלך תסמן אחת מהן באופן שלילי היא רק דוגמה אחת לחששות שעלולים להתעורר אל הורים לתאומים במצבים בהם עליהם להגיב ולפעול באופן ספציפי כלפיי אחד מהם (דרך אגב, לעיתים חוווים גם קושי בהקשר זה סביב תגובות חיוביות). נראה לי, כי מה שיכול לסייע במצבים אלו הוא לשמור על תגובה עיניינית. כלומר לנקוט בפעולה הורית שעוצרת באופן פיזי את האלימות ומלווה את זה במלל מכמו "לא מרביצים, אסור להרביץ, בואי תגידי לי מה קרה, תסבירי במילים, לא מרביצים לאחותך וגם לא לאף אחד אחר, זה לא נעים" וכדו'. מה שנראה לך מתאים לסיטואציה ולמשפחה שלכם. כך אולי תוכלי להרגיש פחות, מתייחסת שלילית מצידך לאחת מהן, אלא שאת מבצעת פעולה הורית -חינוכית חשובה וגם מעבירה מסר שלא תאפשרי לאף אחת מהן לפגוע או להיפגע. כדי גם לקחת בחשבון בתאומות את מה שמכונה "הנדנדה". יתכן ותופתעי לגלות בעוד פרק זמן קצר של מס' שבועות או ימים, כי נושא האלימות ימשיך להעסיק אותך והפעם מהכיוון של האחות התאומה, שעד עתה לא הראתה סימנים לכך. ואז תצטרכי לפעול באותו אופן, אך הפעם כלפיי בתך השניה. ודבר אחרון שיש לזכור כהורים- גם כשעסוקים סביב סוגייה שלילית שמופיעה אצל הילד, לא לשכוח לצד זה ובנפרד לראות ולציין דברים חיובים שקיימים. דוקא בתקופות אלו יש לכך חשיבות רבה למה שעובר הילד וההורה כאחד.
בהצלחה