תאומות מקסימות

שירית שלום,

נשמע שאת ובעלך עוברים תקופה לא קלה, מדבריך רואים את ההשקעה הרבה שאת משקיעה בילדותייך,אם בעידוד עצמאותן ואם בזמן איכות וזמן לבד איתכם ועם המשפחה המורחבת, את מתארת פעילויות רבות שאת עושה איתן , ובאמת נשמע שאת כל כולך איתן, ולמרות כל זאת ואולי דווקא בגלל זה את מרגישה מאוד מתוסכלת לאור התנהגותן בזמן האחרון.

ציינת שבנותייך הן בנות שנתיים ושלושה חודשים זהו בדיוק הגיל שבו מתחילות התופעות שאת מתארת , כלומר זהו שלב התפתחותי נורמאלי, בשפה המקצועית הוא נקרא
"גיל שנתיים הנורא" (terrible two) . מה שבעצם קורה בגיל הזה הוא שהפעוט מתחיל תהליך של נפרדות וייחודיות. ילדותייך כבר הולכות בכוחות עצמן, יכולת התקשורת שלהן גבוהה והן בעצם מתחילות תהליך של יצירת ההבחנה בינן לבינך . מן הסתם תשמעי הרבה "אני לבד" "לא רוצה" ומקרים דומים למקרה של ילדתך שמכבה את האור ועושה "ההיפך" ממה שאת מבקשת. למעשה מה שהיא רוצה להגיד לך זה אני כאן, אני כבר פחות התינוקת שהיא חלק בלתי נפרד ממך ויותר ילדה בפני עצמי שיכולה ללכת לבד ויכולה להחליט מה היא רוצה ומה לא.
מה שחשוב להקפיד בשלב זה הוא:
1)שהגבולות יהיו ברורים, לא לוותר על הגבולות, להחליט בשיתוף עם בעלך מה הם הגבולות החשובים לכם ועליהם להתעקש ובדברים אחרים לצמצם כדי להקטין את נקודות החיכוך והתסכול, כך לדוגמא את יכולה להחליט שהורדת סדין מהמיטה פחות משמעותי מבחינתך אבל משחק בחשמל זה קו אדום.
2)לא להיכנע להתקפי הזעם שהם חלק בלתי נפרד משלב זה, אלא להישאר איתנים, להרגיע את הילדה באמצעות חיבוק או שטיפת הפנים , להציע לה להירגע עם דובי/מוצץ במקום אהוב ובעיקר
לאפשר לה להרגיש את הכעס ולהגיד לה שאת "מבינה שהיא עצובה/כועסת כי זה לא נעים שאת מאוד רוצה... ולא מקבלת"
3)לזכור - זה לא נגדך אלא זה בעדה
4)ממליצה לך על ספר מצוין שנותן המון טכניקות להשגת שיתוף פעולה מהילדים במיוחד בגיל הרך "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ואיך להקשיב שהילדים ידברו"

שנה טובה
אדוה