התרוצצות לפני השינה

מיכל שלום,

נשמע שהתחלת לגלות את "הכח" המייחד את התאומים, אכן אחד הדברים המאתגרים ביותר לנו כהורים לתאומים הוא התמודדות מול "היחד" שלהם וכשזה מגיע לשעת השינה
זה בכלל מתיש ומתסכל.

לצערי אין פתרונות "קסם" וכהורים במיוחד בעידן הזה תפקידנו מאתגר ומורכב.

ראשית בדקי עם עצמך מה הוא "טקס" השינה בביתך, איך מתארגנים לשינה, האם יש שעת שקט, עם סיפור או שיש משחק והשתוללות ואח"כ הולכים לישון?
באופן כללי מומלץ שהשעה לפני השינה תהיה שעת רוגע , שתהיה ירידה באנרגיות ולא שעת משחק אקטיבי המעלה את האדרנלין.

שנית בעת משבר חשוב להקפיד ליצור את ההפרדה בין התאומים מבחינת אופן הדיבור והפנייה אליהם, הכוונה היא שכהורים לתאומים הרבה פעמים אנחנו לא שמים לב ומדברים אליהם בלשון זוגית "תפסיקו" "מה אתם עושים" "תיכנסו למיטה מיד" , שימוש בפנייה זוגית אליהם רק מעצים את ה"יחד" שלהם נגדך ורק מחזק את התסכול כיוון שהם בעצם לא שומעים אותך, הם נמצאים בתוך היחד שלהם שמעניק להם תחושת אחווה.
הייתי ממליצה לתרגל פנייה אישית לכל אחד מהם בשעת ההשתוללות עם קשר עיניים על מנת שהוא יבין שעכשיו אמא מדברת אליו.
מניסיון עם התאומות שלי הפנייה הישירה לכל אחת בנפרד מחזירה אותם למקום של אני מול אמא ולא אנחנו מול אמא.

לא הייתי ממליצה להפריד את שעות השינה זה לא נראה לי ישים במיוחד שאת לבד ואין מי שיעסיק את התאום השני.

את מוזמנת לדפדף בפורום ולקרוא בנושא גבולות לתאומים מתשובות שענינו בעבר


בהצלחה!

תודה רבה על התגובה.
כאשת חינוך אני יודעת שאין פתרונות "קסם". יחד עם זאת, את כל ההמלצות שכתבת, אני מיישמת כבר הרבה זמן. לרוב אני מתייחסת לכל אחד מהם בנפרד, בעיקר אני משתדלת יותר כאשר אני כועסת עליהם/ משבחת אותם, וזאת בכדי לייחד כל אחד מהם.
לפני השינה ישנו סדר השכבה קבוע הכולל: אמבטיה, קלטת+בקבוק חלב ולמיטה.
אני מעדיפה את קלטת על פני ספר משום שהיא מרגיעה אותם הכי טוב. בספרים הם מתעניינים לכמה דקות ואז הם מתחילים לחפש עיסוקים אחרים= השתובבות.
האם יש לכן המלצות ספציפיות בנוגע לשינה שאפשר לנסות כגון: להתעלם מההשתובבות עד שהם יתעייפו בעצמם / להחזירם למיטה בכל פעם שהם יוצאים גם אם זה כרוך בהחזרה אינסופית. אשמח לשמוע אם יש לכן רעיונות נוספים מתוך הנסיון שלכן.

תודה רבה, מיכל.

מיכל שלום,
בגדול ישנן כמה גישות עיקריות להשכבת הפעוט, עם כל מיני וריאציות באמצע. לפני שאת מאמצת את אחת הגישות, קחי בחשבון שתקופת ההסתגלות לא תהיה פשוטה, בייחוד לאור העובדה שהם שניים. אך בדרך כלל נחישות ועקביות בנוגע לגישה שבחרת מוכיחה את עצמה:
1. מגע וקירבה עד להירדמות- בגישה זו את מסייעת להם להירדם ע"י מגע וקירבה. את יכולה לשבת ליד מיטתם, לחבק אותם, ללטף אותם או לשכב לידם ( במקרה של מיטת תינוק זה קצת יותר בעייתי, אם כי ברגע שהם עוברים למיטה פתוחה אפשר להצמיד את המיטות ולשכב בינהם).
2. שהייה בחדר הפעוט- ללא מגע, דיבור או קשר עין. את נוכחת אך לא צמודה אליהם, ובכך מאפשרת להם להירדם לבד. את יכולה לשכב על מזרן לצד מיטתם, או בכיסא ליד מיטתם. עד שיירדמו. בשיטת הכיסא, את לאט לאט מרחיקה את הכיסא, עד למצב בו הם לא ממש רואים אותך- אך יכולים לחוש בנוכחותך.
3. שיטת הרם הורד- בכל פעם שהילד יוצא מהמיטה מחזירים אותו, אומרים לילה טוב, ויוצאים מהחדר. חוזרים ברגע שהוא מתחיל לצאת מהמיטה או כשהוא בוכה.

שיטת החמש דקות, ושיטת הבכי הרצוף הם עוד שתי שיטות- אך מאחר והבעיה שלך היא לא הבכי שלהם, אלא שהם יוצאים ממיטתם, לא נראה לי רלוונטי לפרט עליהן כאן ( מה גם שהדעות גבי השימוש בהם חלוקות מאוד!

שיהיה בהצלחה,
נשמח לשמוע מה עבד בשבילך...
ליאת