לד"ר אודי לבל הליכה על קצות האצבעות

ליאת שלום. שאלת המון ואני לא משוכנע שאוכל להענות על הכל, אתחיל מהתחלת הענין באופי שיאפשר גם לאחרים להבין. ראשית מה הבעיה. התינוק או תינוקת, הולכים כך שכף הרגל לא מונחת כולה על הקרקע, או (בידלים יותר גדולים) הכף מונחת היטב, אך העקב מורם מוקדם מהדרוש, או שבהליכה מהירה ממש לא יורד. לרוב בעמידה המצב תקין. ברוב המקרים בדיקה בשכיבה לא מוצאת קיצור של הגיד המשותף של שרירי הסובך (התלת ראשי של השוק) - גיד אכילס. בילדים עם בעיה מוחית כמו CP - יש לעיתים קיצור של אחד הראשים של שריר זה.
הבעיה שלנו בילדים "בריאים" - אלה שלא אובחנה להם כל בעיה עצבית-שרירית, היא האם לברר לעומק את הסיבה לתופעה. יש נוירולוגים של ילדים שיטענו שכן (יש כמה בעיות עצביות שזוהו כקשורות להליכה כזאת). ולכן לשאלתך - הייתי פותח בבירור אצל נוירולוג ולא אצל אורתופד. אנחנו - האורתופדים יכולים להאריך את השריר אם הדבר דרוש. אני מודה שרוב האורתופדים לא יישלחו לבירור, וגם הנוירולוגים לא תמיד מתלהבים להיכנס לבירור. נכנס כאן גם עניין הגיל - ככל שהילד צעיר יותר קשה להתרשם אם מודבר בבעיה משמעותית או לא. בגיל כזה קיים קושי רב לבצע בדיקות הולכה ובדיקות הדמיה.

אני ממשיך לגבי הגישה הטיפולית. כאמור הבדיקה לרוב לא מראה על קיצור השריר התלת-ראשי במנוחה. אם יש קיצור בגיל המוקדם (שנתיים שלוש והלאה) השבר קשור בבעיה עצבית, ואנחנו משתמשים במתיחות, סדי מנוחה וסדי הליכה, וכן בהזרקות בוטוקס להחלשת השריר. קיצור בגיל מאוחר יותר מתאים יותר להארכת השריר או הגיד, לפי הממצא בבדיקה, ולפי ההשערה לגבי מקור הבעיה. אם הבעיה היא תזמון הכיווץ של השריר התלת ראשי - ההשפעה של ההארכה פחות משמעותית, ונחלשת כשהילד גדל. אני לא מפרט על ניתוחים כי זה עניין טכני ומותנה בהחלטות ספציפיות לכל ילד