מה עושים?

שלום.
אני אתן פרטים מפורטים כדי לבקש הכוונה, כי עד היום אנחנו (ההורים) הולכים בחושך.
הבת שלי היא בת 14.5.
ילדות וב"ס יסודי עברו בצורה רגילה, ללא גלים.
אנחנו גרים בק. שמונה. משפחה רגילה: הורים ללא בעיות, אקדמים, חיים שקטים. הבן בן 23.5 והבת 14.5. דירה שלנו. עובדים קבוע, ללא אבטלה.
ילד סיים תואר ראשון לפני חודשיים. תמיד היה תלמיד מצטיין, אהב לקרא וללמוד.
ילדה עד גיל 13 גם למדה, השתתפה בחוגים, הייתה ממושמעת.
ב"ס יסודי למדה בקיבוץ.
לחטיבת ביניים התקבלה בק. שמונה לכיתת מופת. סיימה כיתה ז' (מופת) עם ממוצע 72.
בכיתה ח' התחילו הבלגנים.
התחילה להתחצף, לינות בגסות, תוקפנות, הפסיקה ללמוד.הדרדרה לכיתה רגילה בחודש דצמבר. לא הסתדרה עם כיתה ועם מחנכת, החלו העדרו יות (עד אז לא נעדרה כלל), הפסיקה קשר עם החברים הקודמיים, התחילה לעשן, ולקראת פסח הועברה לכיתת מתקשים. הייתה מעורבת ב 2 מקרי אלימות (הרביצה לבנות), הייתה במעקב במשטרה (הזהרות) ובטיפול אצל קצינת מבחן. עד סוף שנה מצאנו את הבת מחוץ לבית ספר שנחשב "טוב" עם המלצה לעלות לכיתה ט' בבית ספר "ברמה נמוכה יותר".
עברנו קיץ מטורף ובסוף בעזרת עו"סית שטיפלה בנו לאורך כול הדרך התקבלנו בפנימיית "מנוף".
כיום ילדה בסכנת סילוק מהפנימיה כי לפני שבוע הייתה מעורבת באלימות (נתנה מכות לאחת הבנות) ובשבוע שעבר לקחה כמה גלולות ריטאלין, הושפזה, עברה טיפול ושוחררה הביתה.
הכי קשה להבין ולהסביר את כול הדברים, כי היא מאוד אוהבת את הפנימיה, התחברה ממבט ראשון. אבל כמו בכול דבר - היא פשוט הורסת לעצמה. יודעת שתשלם מחיר - ובכול זאת עושה את האסור, מזעזעת את המערכת ואותנו, אחר כך בוכה וכועסת.
יש לה התפרצויות זעם נוראיות, אתמול צעקה לאבא שלה "תמות כבר" רק בגלל שאמר לה לשטוף כלים.
אולי היא צריכה טיפול פסיכיאטרי, אבל איך לעשות זאת ברגע שהיא לא נמצאת בבית? ואיך להבחין האם יש צורך? ומה עושים הורים שכבר שנה עוברים סיוט יומיומי?