התקפי חרדה - דאגה לאחות קטנה

שלום, יש לי ילד בן 7 וילדה בת 4. כאשר הילדה היתה בת שנתיים, היא נכנסה בטעות למעלית והתחילה לעלות ולרדת במעלית לבד. (אציין שהיה זה בשעת בוקר בדרך לעבודה, וביקשתי מבני שהיה אז בן 5 שיישאר איתה לשנייה ליד המעלית כי נכנסתי הביתה, הילד הלך אחרי וכך בעצם היא נכנסה למעלית, אני האשמתי אותו בכך וצעקתי עליו וכאן הכל מתחיל - ברור שטעיתי ואח"כ גם הסברתי לו שאני היא האשמה כי גם הוא ילד ואני זו שהייתי צריכה להישאר איתם), היום כאמור בני בן 7 ומאז הוא בחרדות שמא יקרה לאחותו משהו, הוא מבטל את עצמו ונותן לה כל מה שהיא רוצה, רק שיהיה לה טוב ושהיא לא "חלילה" תבכה... הוא לא מפסיק להאשים את עצמו על המקרה שקרה במעלית, הוא נהיה קלסטרופובי בכל פעם שנכנסים למעלית, לא מוכן לסגור דלתות (חדרים, שירותים וכו'), מגונן על אחותו בכל הזדמנות (בגן שעשועים הולך אחריה ולא משחק עם חברים - לדוגמא), היו מקרים שאף החזיק אותה ולא נתן לה ללכת. היינו בטיפול פסיכולוגי, הפסיכולוג ניפגש פעם אחת עם הילד ועוד 3 פעמים איתנו, ההורים. נתן לנו מס' כלים כיצד להתמודד, כמו להחזיק אותו (אפילו פיזית אם צריך) כאשר הוא שואל איפה היא, ז"א להגיד לו שזה לא עניינו, שאנחנו, ההורים יודעים איפה היא וממש לא לענות לו ע"כ, לתת לו להתמודד עם הפחד. הסברנו לו שאנחנו דואגים לה כמו שאנחנו דואגים לו ושזה לא תפקידו, שהוא יכול לשחק עם חברים והוא לא צריך לשמור עליה. זה עבד לתקופה מסוימת ועכשיו זה חזר שוב ולדעתי כרגע, המצב גרוע יותר !!! הכל התעצם, אתמול הוא נכנס להתקף חרדה שבעלי ממש נאלץ להחזיק אותו פיזית ולא נתן לו לצאת מהבית כדי לראות איפה אחותו (שהחליטה להישאר ליד המעלית ולא להיכנס הביתה כי כעסה על משהו), הוא השתולל, והתחיל לצרוח את השם שלה כדי שהיא תיכנס הביתה, רק כשהיא נכנסה, הוא נרגע. אציין בנוסף שבפעם הקודמת היו לו "טיקים" של כיחכוחים מהגרון ואחרי הטיפול הפסיכולוגי זה נרגע, כעת, חזר שוב. הרבה פעמים אנחנו שמים לב שהוא מבקש ללכת איתי או עם בעלי לבד ושהאחות לא תבוא, ברור לנו שזה מקל עליו שהיא לא איתו. חשוב לי לשמוע דעה נוספת על העניין ומה צריך לעשות כרגע. הוא ממש אובססיבי לאחותו.