אי יציבות נפשית?

שלום רב,
שמי יולי ואני בת 19.
מאז שאני זוכרת את עצמי בגיל ההתבגרות נורא אהבתי להיות לבד ובהתחלה זה נראה לי לגיטימי כי אני בת יחידה והורגלתי לכך שלא תמיד חברות יכלו לישון אצלי\לבלות איתי.
בנוסף לכך בגיל 16 משהו השתנה אצלי מלבד שהייתי מופרעת אכילה נוצר אצלי הרגל שלפחות פעם\פעמיים בשבועיים אני מתבודדת ושוקעת בדכאון בלי שום סיבה,
ביום כזה אני לא לומדת\מתקלחת\עובדת וכ"ו פשוט עוצרת את החיים שלי בשביל "לנשום"
באופן כללי אני מתעצבנת בצורה מהירה,המצבי רוח שלי משתנים מהר מאוד,אני לא החלטית ואני תמיד כועסת על אנשים בלי סיבה,מוחקת מהפייסבוק מהפלא.. תמיד ישלי צורך "לנקות" דברים\אנשים מהחיים שלי.אני חייבת שהכל יהיה כתוב וברור לי ומסודר מול העיניים אחרת אני נלחצת.
בכללי כל דבר נראה לי לא בסדר ואני פרנואידית כלפי הסביבה שלי עד כדי כך שאני מדמיינת דברים.או שאנשים נגדי.
לדוגמא קרה לפני שבוע שאני והבן זוג שלי נסענו באוטובוס יחד,ראיתי מישהי מוכרת שקצת בהתה לעברנו וישר דמיינתי שלחבר שלי היה משהו איתה,סרט רע בקיצור.
עד כדי כך שירדתי מהאוטובוס בלעדיו והתרחקתי מימנו כל הנסיעה..ולא דיברתי איתו עד ליום למחרת.הרגשתי כעס איום ונגעלתי מימנו נורא למרות שעמוק בתוכי ידעתי שהכל בסדר ואני סתם מדמיינת בחרתי להאמין למה ש"המצאתי" לעצמי..
בנוסף אני בוכה מכל שטות וקורה לעיתים שאני נוסעת לדוגמא נסיעה ארוכה ותוך כדי הנסיעה אני מתחילה לחשוב על כלמיני נושאים ואז מסתגרת בעצמי שוקעת בעצמי ומתרחקת מכולם,רק רוצה לברוח ולהיות לבד,לבכות להירגע ממשהו לא אמיתי,
לא קרה כלום ואני ארגיש שכן קרה,מעין מועקה בלי מוסברת,חרדה ולחץ מהחיים.
אני גם אובססיבית לאנשים וחייבת איתי מישהו תמיד.
אני נורא מבולבלת ומקווה שהחששות שלי מיותרות,הרבה זמן התחושות האלה מלוות אותי ומלבד בן-זוגי שתמיד מעיר לי שאני אובססיבית\לא יציבה נפשית (הוא גם הבנאדם שמבלה איתי הכי הרבה ומכיר אותי טוב) אני מרגישה שמשהו לא כשורה.
אשמח לקבל תשובה.
בתודה,יולי.