ילדה בת 10 כיתה ד'

לשושי שלום

אשפוז בבית החולים זה לא קללה, ולא נזק , אלא הדרך המומלצת לפיקוח במצב שטיפה מתרופות. בדיקת הילד ללא תרופה ובדיקת טיפול אחר. במסגרת אמבולטורית הדבר אינו אפשרי.
כך בכל המחלות המוכרות ברפואה. פסיכיאטריה זה לא רפואה אחרת.
יש לדעת שהמשכות הסימפטומים לזמן ארוך עלולה להקבע ולהיות יותר קשה לטיפול בהמשך.
כמובן שחוות דעת שניה מומלצת. איני יכול להמליץ על איש המקצוע המומלץ מסיבות מובנות. אולם יש לעשות זאת בהקדם.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום גלית.

אני מציע שלא לתלות יותר מדיי תקוות בתרופות.

אני הייתי לוקח ריספרדל במינןך של 4 מ"ג ליום. קיבלתי את התרופה הזו אחרי אישפוזים כפויים, והתרופה הזו הזיקה לי הרבה יותר מאשר הועילה אם בכלל.

תופעת לוואי שכיחה של התרופה הזו וגם של הזיפרקסה שגם אותה הייתי מקבל כחלק מהנסיונות למצוא תרופה "מתאימה" ושל התרופות האנטי-פסיכוטיות בכלל היא שהן מרדימות חזק, ומקשות מאוד על התיפקוד.

אם נקבעה לי נכות יציבה בשיעור של 75% - זה בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות, שמשום מה הוסבר בידי הפסיכיאטרים כ"סימטומים שליליים של המחלה".

בכל אופן, המטרה של התרופות האנטי-פסיכוטיות היא לחסום קולטני דופאמין. דופאמין הוא חומר שמופרש יתר על המידה במצבים פסיכוטיים, ומהווה את אחד מהגורמים להתפרצויות פסיכוטיות. דעתי האישית היא שהפרשה מוגברת של דופאמין - שאותה התרופות אמורות לפתור - אינה אלא תוצר של שאר הגורמים ואיננה בעייה העומדת בפני עצמה.

על כל פנים, אין מחלוקת על כך שכשאר הטיפול הרגשי מספיק טוב - ניתן לשקול ברצינות הפחתת מינון עד הפסקה.

לדעתי, צריך לבדוק האם הטיפול הרגשי שהבת מקבלת הוא מספיק טוב ויעיל. יכול להיות שזו הסיבה לכך שהמצב לא טוב. הצלחת הטיםול הרגשי איננה תלוייה רק במקצועיותו של המטפל; צריכה להיות כימיה טובה בין המטפל למטופל,שזה משהו שהרבה פעמים צריך קצת להתאמץ כדי למצוא מטפל מתאים.

כל טוב,
שמוליק.

אולם מדובר בדעה אישית ויש כמובן לבחון זאת במבט רחב יותר של אנשי מקצוע.

אני מסכים שטיפול פסיכולוגי שלא מצליח אין פירושו שהאופציה נכשלה.
תמיד יש לשלב בין תרופה ושיחות.
איכות המטפל חשובה במיוחד.

בהצלחה

ד"ר סמואל אליהו