ריטלין או ריספרדל

שלום שרית.

אינני יודע לתת תשובה לשאלתך מה יותר מסוכן או לאיזו תרופה יש תופעות לוואי קשות יותר. לדעתי, התשובה יכולה גם להיות שונה ממטופל למטופל. הרופאים של הפורום ישמחו לענות על סמך ניסיונם.

על כל פנים, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל, וחשוב מאוד לתת טיפול גם במרכיב הריגשי של הבעייה.

טיפול מספיק טוב יכול לבטל לגמרי את הצורך בטיפול תרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

לשרית שלום.

שאלותיך חשובות וטובי החוקרים דנו בסוגיה.
אני מסכים עם שמוליק שטיפול רגשי חיוני ואין לדלג עליו. תרופה היא רק ברירת מחדל.

אין ספק שלריספרדל ואני מדגיש במינון גבוה יותר סיכון מריטלין. ובמיוחד לטווח זמן ארוך. ולכן תמיד יש לתת ריספרל רק כאשר יש חובה לתת, ואז נעדיף במינון הקטן ביותר ולמשך הקצר ביותר.

לגבי השפעה על המוח. אנחנו נזהרים ממתן תרופות מסוג זה לפני גיל שש, למרות שיש רופאים שאינם סבורים כך. גם משרד הבריאות דורש למשל אישור התוויה מיוחדת לריטלין בגיל הצעיר. המוח מתפתח בצורה מואצת בערך עד גיל זה. אגב מתן ריספרדל בגיל הצעיר יוצר יותר תופעות לוואי. כך גם הריטלין. אין הוכחה מובהקת על כך ממחקרים אלא יותר מהבנה שבגיל זה התפתחות המוח יותר מואצת.
יואר ויודגש כי גם אנטיביוטיקה חודרת למוח ומשפיעה, ולמשל פניצילין לתוך הווריד עלול באופן נדיר לגרום לתופעות לוואי פסיכיאטרים. כך גם תרופות נגד בחילה או נגד גרד . הסטיגמה על התרופות הפסיכיאטריות אינו מוצדק כלל וכלל. גם הזהירות שנוקטים כלפיהם בגיל הרך עולה על זה של מתן תרופות אחרות. וכמשל אין התיחסות לגבי תרופות אנטי אפילפטיות הניתנות בגיל הרך בשכיחות רבה ולמרות ההשפעה המובהקת על המוח. איני בטוח שסכנת ההתקף האפילפטי פחותה מזה של התנהגות קשה ומסכנת המאלצת מתן תרופה פסיכיאטרית . אבל שוב לתרופה הפסיכיאטרית אות קין ברמה החברתית כמו גם על המקצוע והמבין יבין.

בתקווה שעניתי לשאלתך החשובה ולו בקצרה .
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום ד"ר סמואל.

אות הקין הקיימת על הפסיכיאטריה ממש לא מוצדקת והיא מזיקה לכולם.

לדעתי, אחת מהסיבות המרכזיות לכך היא בורות שיש בציבור לכך שניתן להיעזר בפסיכיאטרים גם למטרות טובות.

למשל, נער בן 15 שיש לו בעייה שבעטיה רב הסיכויים שלא יגוייס לצבא, אם הוא ילך לטיפול - הטיפול יכול לגרום לשיפור המצב כך שהוא יוכל להתגייס וגם אם התהליך לא יסתיים, ע"י חוות דעת של המטפל הנער יוכל בסופו של דבר להתגייס ולהינצל מ"כתם לכל החיים".

על פי שעד כמה שזכור לי, רק בשנה האחרונה היו לפחות שתי שאלות בפורום הזה על על נערים בגיל כזה שמפחדים ללכת לטיפול מחשש שההליכה לטיפול תגרום לכך שלא ירצו לגייס אותם, בשעה שההיפך הוא הנכון.

פשוט לא מכירים את הפונקציות האלו, אבל מכירים את הפונקציות של אישפוזים כפויים, פטורים מהצבא.

מעניין מדוע לא מכירים את הפונקציות הנוספות שיש לפסיכיאטרים?

אשמח לשמוע את דעתך בעניין.

תודה,
שמוליק.

אני רק רופא.
ראוי שהנושא יחקר על ידי אנתרופולוג או סוציולוג.
מדובר אגב בתופעה כלל עולמית, עם שונות באזורי עולם מסוימים, תוך דגש על מרקם קהילות ותרבויות שונות.

בברכה
דר סמואל אליהו