בן 7

שלום רב.
בני בן 7 בכיתה ב, מתקשה מאוד בחודשים האחרונים להכנס בנחת לכיתה.
הקשיים מתבטאים בבכי , קושי בנשימה, כאבים פזורים בכל הגוף,בחילות, סחרחורות.
כאני טוענת שהוא חזק ושיכול להתמודד עם הקושי כועס עלי ואומר שאני לא יכולה כאמא שלו להשאיר אוצו כך בכיתה.
ידוע לי לאחר שיחות עם צוות המורים שהוא נרגע במהלך השעתיים הראשונות, יחד עם זאת מתארים הוא מעט "לחוץ" ילד טוב מידי , ממושמע מאוד, מפחד לאחר לכיתה, לא נכנס כלל להתפנות בשרותים בכיתה.{מתאפק עד הביית}
כמו כן אינו מוכן להתנסות בפעילויות ה"מסכנות אותו" כמו קורקינט , אופניים טכד...
כרגע אנחנו הן בטיפולמ פסיכולוגי והן בטיפול המואופטי, כששתי הגורמים טוענים לחרדת נטישה.
סימני החרדה ברורים אף לי אך אינו רואה כל שיפור פרט להפסקת הבכי, עדיין מתקשה להפרד ממני, עדיין דורש חיבוקים ונשיקות מעבר לנורמה, נראה על סף בכי, מצליח להתאפק.
יש לציין שכשאני מגיעה לאסוף אותו, אינו מוכן לבוא לקראתי, עלי לאסוך אותו מש מהכיתה, אך אני מוצאת ילד שמח ועליז.
האם הטיפול הנוכחי מספיק, האם עלולה להיות התדרדרות במקרים של חרדה לא מטופלת כראוי?
מבקשת עזרה והכוונה להמשך טיפול בבן.
מאחר והפסיכולוגית טוענת שאין צורך דחוף בהמשך טיפול אצלה לאור ההטבה הפיצפונת.
תודה מראש..... נטשה.