דיכאון או גיל התבגרות?

שלום,
יש לי ילד בן 17.5 , בכיתה י"א, נשאר שנה בגן בשל מצב ריגשי שהיה קשה לו להיפרד מאיתנו, ההורים. בנוסף הוא מכור לקבוצת כדורגל אשר משפיעה על חייו, אם הקבוצה מנצחת אז הוא במצב רוח ואם מפסידה הוא לא הולך לביה"ס ולא קם מהמיטה. השנה נכח יותר בבית מאשר הלך לביה"ס, אם אנחנו לא מאפשרים לו לנסוע למשחק בשל מזג אוויר או בשל מרחק הוא הופך את הבית שובר את החדר שלו , משקופים יוצאים מהמקום , התפרצות זעם בלתי נשלטת, היות ולא יכלנו לשלוט עליו הזמנו משטרה כדי להרגיע אותו, מצבו הולך ומדרדר וכיום מזה כחודש הוא בכלל לא הולך לבית הספר מה שפעם היה הולך לסירוגין יום יומיים בשבוע.
נכון להיום מזה כחודש ימים הוא ער כל הלילה והולך לישון בשש שבע בבוקר,הפך את היום ללילה ואת הלילה ליום, לא נפגש עם חברים כי אין לו, מוותר על הלימודים, מתלונן על עייפות וכאבי ראש.
קבוצת הכדורגל הפסידה אתמול הוא חזר מהמשחק וזרק שוב דברים בחדרו, השכנים עלו והתלוננו שאם לא יפסיק יזמינו משטרה ואז נרגע
שאלתנו היא מה עלינו לעשות? הוא אינו מדבר איתנו ולא מוכן לשתף פעולה
אודה לעזרה, המשפחה הנואשת