ילדה בת 14

נכדתי בת 14. בתחילת שנת הלימודים האחרונה התלוננה על עייפות. בבדיקת דם נמצא כי חסר לה ברזל. היא מקבלת ברזל עד היום. לפני 3 חודשים התלוננה שקשה לה להתרכז בלימודים. הפסיכולוגית של בית הספר המליצה על תרופות ארגעה. הילדה בלעה את כל תוכן האריזה בבת אחת, והובהלה לבית חולים. לאחר הטיפול שם הועברה לבית חולים פסיכיאטרי בנס ציונה, למחלקה סגורה. אחרי חודש וחצי שוחררה לביתה. לאחר חודש חתכה לעצמה את אמת היד מספר חתכים. היא אושפזה שוב. היא סיפרה כי היא לא רוצה לחיות ושהיא בדיכאון. מאז היא מקבלת כדורים נגד דיכאון. היא טוענת שזה עוזר לה רק לחצי יום. בזמן האשפוז לפני שבוע היא חתכה לעצמה את האמה שוב מספר חתכים. הוריה מחפשים לה בית ספר אחר לקראת השנה הבאה. היא מודיעה לנו שהיא תתנהג יפה מעכשיו כדי לחזור הביתה. ההורים שלה לא משתפים אותי בכל מה שקורה. השאלות שלי הן: 1. האם אפשר לסמוך על הבטחתה שלא תעשה שוב אותו מעשה? 2. יש לה אחות בת 16 האם היא זקוקה לטיפול פסיכולוגי בעקבות המקרה? 3. יש לה אח בן 10 שלא סיפרו לו מה קורה האם צריך לספר לו ואיך? 4. איך אני בתור סבתא צריכה להתנהג עם הנכדה ואחותה? 5. הילדה מבקשת להגדיל את המינון של התרופה בטענה שהיא עוזרת לה רק לחצי יום ובערב היא נכנסת לדיכאון שוב. האם אכן הצעתה נכונה? 6. הוריה התחילו לקבל טיפול פסיכולוגי לפני חודש. האם הילדים צריכים להשתתף בטיפול? 7. האם כדאי לבצע בדיקת דם לגבי רמת B12 ? 8. מה אפשר לעשות כדי להחזיר את הילדה למסלול חיים תקין? 9. האם רצוי שאשוחח עם הרופאים במחלקה? ברצוני לציין שעד לפני 3 חודשים הילדה לא גילתה שום התנהגויות חריגות. היא היתה ילדה שמחה ופעילה חברתית ובצופים. בתודה מראש סבתא דואגת