בעיות משמעת בכיתה

מא שלום

צר לי שאילו פני הדברים. הילד נכנס לגיל שהוא שיא בדרגת מרדנותו ,גיל בו הילד חפץ בעצמאות בכל מחיר ,תחושתו שהוא בעל הדעה. גיל עיצוב דימוי עצמי - ותחושה שהוא הולך לפסיכיאטר היא בבחינת אות קין איומה. יתכן שזאת הייתה גם דעת ההורים בעבר והילד שואב מכאן מקור השראה.

קל היה להציע עצות לגבי העבר, כלומר בכיתה ב'. כיום יש להמתין קמעה אחרי הטראומה אצל הנוירולוג ולבחון מקבוצת הפתרונות את האסטרטגיה המתאימה.


1. פניה לנוירולוג אחר.
2. אמירה לילד כי הפניה אינה בעצם רק לעזור לו, אלא לעזור בעיקר להוריו לדעת כיצד לעזור לבנם. להדגיש שהיום המטרה לעזור בעיקר להורים ולהוריד ממנו את שלט החריגות.
3. יש מערכות חינוך בעלות נגישות לפסיכיאטר ילדים. ניתן להגיע לגורם זה לא בהכרח לטיפול אלא לתיווך. חשוב שהילד לא יחווה את הפסיכיאטר כשטן אלא כאיש מקצוע היכול לעזור לו.
4. אפשר לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער לייעוץ ראשוני ללא הילד, יש לשער שילד ישמע מהוריו כי הם פנו לאיש מקצוע שמדברים עליו בטובות הוא יסתקרן.
5. רצוי כי ההורים עצמם יסכימו כי הפניה לפסיכיאטר ילדים היא המציאות ולא ברירת מחדל או אמירה שנבעה מתגובתו האינסטינקטיבית של הנוירולוג.
6. יתכן ויש מישהו מחבריו או מקרב בני המשפחה שעבר חוויה דומה והוא מסכים להיחשף ולספר מניסיונו, ומהעזרה שקיבל.
7. חשיפה של ההורים כי פנו לפסיכיאטר ונעזרו, אף היא יכולה להניב שינוי .
8. הפניה של הילד תחת הכוונה מתונה של הוריו לפורומים לבני גילו ואף לפורום זה עשויה להועיל.


ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו