לד"ר אליהו סמואל

לאלון

השורה :" באמת שאין לי למי לפנות לכן אני שואל" מטרידה אותי. השימוש בתרופות שאתה נוטל אינה עניין פשוט. קיימות תגובות לכאן ולכאן. יש צורך במעקב והיכרות צמודה עם מצבך הרגשי.

אתה מנסה ליחס את תחושותיך לתרופה אולם יתכן וזה רק חלק מהאמת. כפי שציינתי יתכן ומדובר בתהליך הטבעי של מצבך ללא קשר לתרופה. ויתכן ומדובר גם בפרמטרים פסיכולוגיים המעורבים במצבך הכללי.

עצתי הכנה להעמיק את הקשר עם אנשי המקצוע.

ולגבי מצב הדיכאון בו אתה שרוי . הייתי מציע כי תפנה לפסיכולוג או לרופא עימו אתה משוחח ותנסה להתמודד עם תחושת הדיכאון. זאת תחושה קשה הגורמת לחוות את הזמן נעצר ולהאמין כי תחושה זאת תלווה אותך לעד. האמת, שסוף התחושה הקשה קרב במהירות ובלי שנרגיש זאת.. הרבה פעמים אנו נתלים בגורמים חיצוניים כמו תרופות או סיבות שונות ומאמינים שאילו הגורמים המזרזים או המעכבים. תנסה לגייס משאבים חיוביים ותקווה מתוך אישיותך כדי לזרז את ההחלמה. בהרבה מקרים משבר דיכאוני הינו מפתח להתפתחות אישית נמרצת לעתיד. יש בחווית הדיכאון גם משהו חיובי בטווח הרחוק.

איחולי הבראה
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדם ונוער
עמית המכון לפסיכואנליזה בת זמננו